יש דברים שאין להם תחליף

מה שאנחנו לא מבינים, כחברה, הוא עניין ביולוגי פשוט למדי. הנקה היא חלק בלתי נפרד מן ההריון. לא די בתשעה חודשים של הריון כדי ליצור תינוק, וכדי שהמוצר יגיע יושלם באופן אופטימלי, הוא ממשיך להתקיים באמצעות אמו. מן השליה אל השד, ורק אחר כך נפתחות אפשרויות נוספות שהן בטוחות ומתאימות – בזה זה מסתכם.

התינוקות שלנו לא נולדים כשהם עצמאים. הם לא הולכים, לא מדברים, ובטח לא מסוגלים להשיג לעצמם אוכל. גור האדם הוא הפחות מפותח מבין היונקים כאשר הוא נולד. יש לזה סיבה – להבדיל מיונקים אחרים, תינוקות נולדים עם 20% מגודל מוחם הסופי. זה התחיל כאשר בני האדם עברו ללכת על שתיים, והאגן שלהם נעשה צר מדי ללידת תינוקות בעלי מוח (וגולגולת) גדול יותר. עד גיל שנתיים, מגיע גודל המוח ל-80% מגודלו הסופי. וכדי לאפשר התפתחות אופטימלית – לא גאון של אמא, לא משהו יוצא דופן, סתם התפתחות תקינה – התינוק צריך מזון שיתאים לו בכך.

כל כך פשוט, אז איך זה שכל כך הרבה הורים בחברה המערבית לא נותנים לעובדות לבלבל אותם?

ניקח לשם השוואה את עניין החיסונים. משרד הבריאות ממליץ לחסן, אך אין חוק המחייב הורים לחסן את התינוקות שלהם. בכל זאת, רובם המוחלט של התינוקות מחוסנים, ובדיוק לפי ההמלצות. ראיתי לא פעם שאלות בפורומים באינטרנט (וגם האזנתי לפעמים לשיחות לא-לי בטיפת חלב, מודה) מהורים שלחוצים כי לא יוכלו לחסן בדיוק בגיל חודשיים, והאם זה בסדר שהתינוק יקבל את החיסון שלושה ימים לפני או אחרי. עד כדי כך נראה להם קריטי למלא את ההמלצות.

 

אבל בחיסונים לא נגמרת רשימת ההמלצות של משרד הבריאות: מומלץ גם להניק. כמה זמן? במשרד מצטטים: "על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית עד לתום החודש השישי לחיים ולאחר מכן המשך ההנקה בתוספת מזונות משלימים עד גיל שנתיים ויותר, היא השיטה האופטימלית להאכיל תינוקות ופעוטות". כמה אמהות באמת מניקות בגלל ההמלצה הזו, כמה אבות מתייחסים אליה ברצינות מספקת כדי לתמוך בבת הזוג שלהם אם מתעוררים קשיים, כמה מהם חושבים שמוצדק לשלם ליועצת הנקה מוסמכת כמה מאות שקלים, אם הקשיים נמשכים יותר מיום-יומיים ומסכנים את המשך ההנקה? לא הרבה.

איך זה קורה? מה ההבדל? אנו חיים באקלים חברתי ותרבותי שרואה בתרופות ובחיסונים מוצר חשוב להפליא, המצדיק מאמץ והוצאות. חלב אם עדיין לא נחשב למוצר שכזה. הדרך להבנת התהליך הזה עוברת בין מאזני הרווח וההפסד של גופים מסחריים ובעלי תפקידים שיש להם אינטרסים כלכליים ואחרים. הבלוג הזה יתייחס לאורך הזמן לכמה מן הנקודות האלה.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 12:40 AM

    מהר מהר לאחל ברוכה הבאה, לפני שיגיעו העגבניות וההאשמות בטרור.

    באמת תכתבי כאן רק על הנקה? תקדים ישראלי מן הסתם. הייתי שמחה לקרוא היבטים רגשיים-אישיים ולא רק הוכחות מדעיות (כמו שכתבת, לא הרבה אמהות מיניקות בגלל המחקרים).

    ומתי יהיה משהו על גמילת פעוטות? 😛

  • ימימה  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 8:58 AM

    או שזה רק נדמה לי?

    בכל מקרה, ברוכה הבאה גממני.

    אגב, את יודעת שאני בצד שלך ומניקה כבר שנה וארבעה חודשים (וחצי, אבל מי סופר) ובכל זאת, אני יכולה לראות את ההבדל בין הנקה לחיסונים בעניין ההאזנה להמלצות משרד הבריאות. לעומת החיסונים, שנוגעים לילד בלבד, ההנקה בכל זאת מערבת גם את האם בתהליך, וזה תהליך שלא כולן מוכנות לו.

    מעצמי אני יכולה לומר שלא היה לי מושג כמה הוא דורש, מכיוון שרוב המניקות שהכרתי חיו בקיבוץ והיתה להן שגרה כזו שאפשרה להן התאווררות מדי פעם (נגיד, להעביר את הילד לידיים של סבתא זמינה או דודה צעירה, וכמובן, אבא שבא מוקדם יותר הביתה), בניגוד אלי שהייתי אני והילדה לבד בבית המון זמן, והדביקות הזו היתה קשה נורא נורא. (וגם הילדה לא היתה מהקלות…)

  • עדי  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 10:26 AM

    תודה אביבה וימימה!

    אביבה, אני אכתוב הרבה על הנקה, אבל גם על הריון, לידה והורות. ובטח לא אוכל להתאפק מדי פעם ואתייחס גם לדברים אחרים.

    מה, את חושבת כבר על הגמילה? אבל הוא אפילו לא בן חמש 😉 בטח תהיה התייחסות מתישהו, וגם לצד הרגשי (וכמו שאת יודעת, כבר יש קצת בבאופן :-P)
    ובהמשך אני גם אשים קישורים למה שכבר כתבתי בעבר על הרגשי.

    ימימה, אני מסכימה איתך, ובטח שבתנאים שיש היום לרובנו, זה אתגר, ולא, לא מכינים אותנו מספיק לפני ולא נותנים לנו מספיק לגיטימציה ותמיכה אחרי.

    יחד עם זאת, האמא מעורבת בתהליך – נכון, ואפשר להתייחס לזה גם בתור יתרון ענק 🙂 כמו שגם בהריון האמא מעורבת. אפשר לחזות תסריט שלפיו בעוד חמישים או חמש מאות שנה הריון מחוץ לגוף האשה יהיה עניין של בחירה, ואני בטוחה שגם אז, מרגע שיהיה גוף כלכלי חזק מספיק שיוכל להרוויח מזה, יישמעו טענות שדומות מאוד לטענות שנשמעות על הנקה היום.

    יש הרבה אתגרים וקשיים בחיים, והרבה תלוי בלגיטימציה החברתית בבחירות מסוימות. שירותי צבאי הוא לא דבר קל, ואפילו מסוכן, לימודי רפואה הם לא דבר קל, ובכל זאת הקושי איננו השיקול העיקרי כשאנשים בוחרים את הבחירות האלה או נמנעים מהן. הנקה יכולה לפעמים להיות מאתגרת ומורכבת (לא מכיוון שהיא כזו מטבעה, אלא בגלל התערבויות מיותרות בתהליך, שלא חסרה להן לגיטימציה חברתית – אבל זה כבר לעניין אחר) – זה לא אומר שרוב ההורים לא יכולים להתמודד עם האתגר הזה, או שהתוצאה לא שווה את המאמץ (ברוב הגדול מאוד של המקרים).

  • אביבה  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 1:58 PM

    הוא בן שנתיים ויונק 3-4 פעמים ביממה. אני רואה שהוא עדיין תינוק וזקוק לזה. לא מזמן ראתה אותי בלוגרית אחת מרשימות וקראה "אה, הוא כמו יצחק, שינק עד גיל שנתיים" 😛 באותו זמן עדיין חשבתי שבגיל שנתיים הוא כבר ייגמל…

    מצד שני, אני מציבה כל הזמן את הגבולות של עצמי, מרחיקה קצת פה קצת שם, ומנסה שזה לא יעיק יותר מדי. עשינו גמ"ל לאחרונה, והתחלתי לישון 6 שעות רצוף. ממש לונה פארק.

  • ח ל י  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 2:04 PM

    ברוכה הבאה וכמה אני מצטערת שאוכל לתרום רק מנסיון העבר שלי ולא אוכל לישם כלום בעתיד :((
    אבל האמת שהיה פשוט טבעי וקל להניק אותה או כמו שאמרתי לאיזו אשה שאמרה לי: אבל לא תוכלי ללכת לשום מקום..לאן בדיוק רציתי ללכת אחרי שהיא נולדה? גג בחזרה לחדר שלה, להסתכל עליה ולהתעלף משמחה :))

    ואם אביבה מחבבת אותך..אז בכלל חיוך גדול

  • אמאדמה  ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 9:08 PM

    וכל הכבוד.

  • אורי  ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 11:45 AM

    ברוכה הבאה! 🙂
    אביבה, עם סבלנות הקשבה והתחשבות מצאנו שקל לגמול.
    בנסיון הראשון, מול טיפים לא כל כך מוצלחים עבורנו, לא הצלחנו והוא, הפעוט, ממש היה בקולד טרקי, כמו לנון.
    בנסיון השני, עם חיוכים ודיבורים וזמן לעיכול, הוא פשוט נגמל.

  • נעמה  ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 12:41 PM

    יששששש!
    (זה על הבלוג)

    ולעניין הפוסט הזה – באמת מעניין איך לא שמעתי עד היום את הטיעון הזה של "הנקה בחצי השנה הראשונה כחלק מההריון" (לפחות לא שמעתי כטיעון שגרתי).
    הרי אם מישהו היה מציע לאותן אמהות שמקטרות על השנה האחרונה של ההריון המכונה חודש תשיעי – שיעשו ניתוח, יוציאו אותו קודם ויתנו למדע את להשלים את העבודה (אינקובטור ושות') זה היה נשמע נורא (כי זה יכול להזיק).
    אבל לתת "למדע" להמשיך את העבודה אחרי שהתינוק נולד זה בסדר גמור.

    טוב, הסיבות ברורות. אינטרסים של גופים כלכליים גדולים ואי הכרה של המדינה בחשיבות העניין (משך חופשת לידה, פרסום תמ"ל ועוד).
    מה שנשאר זה ש"הפנאטיות האלה" ינבחו ואמהות צעירות ימשיכו להאמין שרק פרות מניקות.

  • טובה  ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 2:17 PM

    בהחלט הגיע הזמן!נפלא בעיני להעלות את המודעות לנושא.
    נשיקות!!!

  • בשמת  ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 8:18 PM

    איזה יופי! בלוג שלך! אני כבר קוראת מושבעת. כל הכבוד על כל מלה.
    (מה, את ממליצה לגמול בגיל חמש? (-; אוי, אני מקווה ששלי ימשיך עוד קצת…)

  • עדי  ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 9:51 PM

    חלי, 🙂 ותודה… ובהזדמנות זו – אני חושבת שזה כ"כ חשוב שסיפרת בראיונות על חוויית ההנקה הטובה שלך – יש הרבה נשים שיש להן קושי עם ההנקה מחשש שזה יפגע במראה או בנשיות שלהן, ואמירות כמו שלך עוזרות לשנות את האקלים החברת.

    אמאדמה, אורי, נעמה, טובה, בשמת – תודה רבה גם לכם! איזה כיף, כל התגובות האלה 🙂

  • אביטל  ביום 18 בפברואר 2007 בשעה 7:42 AM

    אאחל לך פה מזל טוב 🙂

  • אסי  ביום 19 בפברואר 2007 בשעה 1:27 AM

    בהצלחה (רגע… הקטנה זועקת ציצי). תמיד חשבתי שהילדים שלי יגמלו עד שילמדו לאמר ציצי אבל באה השדונית הקטנה הזו והופכת לנו את כל ההורות. דחוף צריך עוד ילד

  • עדי  ביום 19 בפברואר 2007 בשעה 8:49 AM

    תודה אביטל, ותודה אסי! (אסי, אולי נזהה זה את זה מחרתיים בפאץ' אדאמס?). אגב, עם הילדים שלי היתה לי מלת קוד להנקה, כי לא הרגשתי נוח עם המחשבה על צעקות כאלה בציבור. כשהם ביקשו "נוקו" (הגירסה שלה ל"לינוק") או "קוקו" (הגירסה שלו ל"נוקו") באמצע הסופרמרקט או בכל מקום ציבורי אחר, רק אני והם הבנו את הכוונה. עוד ילד בכל מקרה נשמע כמו רעיון טוב 🙂

  • עומרון  ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 9:06 AM

    צריך לזכור את רוח התקופה, לא זו, אלא של המאה וחמישים שנים האחרונות. המדע שולט. זה לא עניין כלכלי, זה עניין תרבותי. למדע יש שפה מקצועית, יש לו איזומיל ושריקשרוקיל וגלומוציטים וטריבוציטים וכל מיני דברים ש"הוכחו" מדעית כמסייעים לאלוהים יודע מה. ולך, מה יש לך? כולה ציצי. לכל אחת יש ציצי. אז בטח שזה נמכר פחות טוב.
    אנחנו גם חיים בתרבות לא משפחתית, תרבות פולשנית, תרבות משעבדת. בתנאים האלה זה גם לא נוח להניק. בטח לא לאורך זמן.

  • אריה  ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 9:46 AM

    רק דבר "קטן": איכות החלב תלויה בתזונת האם ואם התזונה שלה בקנטים, כמו של רוב הנשים בעולם המערבי(וגם הגברים, אבל להם אין יכולת להניק), אז יוצא שכרו של התינוק בהפסדו. מניסיון בגידול תינוקת מקסימה שלא הונקה אפילו לשניה מסתבר שהיא בריאה יותר מתינוקות שהונקו, שלא לדבר על האפקט הנפשי הנוראי של ההנקה שגורם לתיסכול רב אצל האימהות. מה לעשות שבני האדם הם מזמן לא חיות טבע והיכולות שיש לאדם להימנע מאי נעימויות, כמו הנקה, הן רק ברכה.

  • עדי  ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 7:54 PM

    עומרון – הצחקת אותי מאוד 🙂 ומסכימה.

    אריה, אם יש לך הפניה מחקרית או המלצה של ארגון בריאות כלשהו, שמוכיחה שהתזונה של רוב הנשים בעולם בקנטים, או שאיכות החלב תלויה בתזונת האם, או שעדיף שאמא שאיננה סובלת מתת-תזונה חריפה לא תניק, אני אשמח לראות את זה. דעה כמו שלך אמנם פופולרית ונפוצה, אבל אין לה שום ביסוס.
    המשך גידול נעים של התינוקת המקסימה שלך.

  • אביטל  ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 1:35 PM

    טרור – "טקטיקה של שימוש באלימות, המופנה בעיקר כלפי אזרחים אקראיים וחפים מפשע לשם השגת מטרות פוליטיות" (ויקיפדיה)
    אריה – איפה בדיוק בפוסט המנומק-היטב הנ"ל אתה מוצא משהו שעונה להגדרה הנ"ל? אי אפשר להביע דעה על הנקה בלי להשתמש במונח "טרור"?

  • גבר חננה  ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 6:17 PM

    שמעתי או קראתי פעם שנשים מגיעות ל(סוג של) אורגזמה מינית מהנקה ושיש קשר לאיזשהו הורמון שמופרש בגלל היניקה של הפיטמות… זה באמת מסקרן אותי ברמת ההשכלה הכללית, כי זה יכול להסביר הרבה מהמיתוסים שסביב ההנקה ועידוד ההנקה, מעבר לבריאותו של התינוק (אני לא ינקתי אפילו דקה אחת, וברוך השם הגעתי בריא ושלם לגיל 35)

    תודה.

  • עדי  ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 8:54 PM

    בזמן ההנקה מופרש ההורמון אוקסיטוצין – הורמון מרתק, שזכה לכינוי "הורמון האהבה", והוא מופרש בסיטואציות שונות: בארוחות משותפות, כשנשים נמצאות יחד, עוברים כנראה מפרישים אותו כדי שתהליך הלידה יתחיל (כדי לזרז לידה באמצעים מלאכותיים משתמשים בנגזרת סינתטית של אוקסיטוצין, הפיטוצין), גברים ונשים מפרישים אותו בזמן אורגזמה, וכן, הוא מופרש גם בזמן ההנקה, וגם עובר בחלב האם אל התינוק.

    די שאשה מניקה תשמע את התינוק שלה בוכה (או אפילו תינוק שאינו שלה) – והמוח שלה יתחיל להפריש אוקסיטוצין.

    יש מעט נשים שמפיקות הנאה מינית מן הלידה, ויש גם מעט נשים שמפיקות הנאה מינית מן ההנקה, והמנגנון הזה הוא יותר חשיבתי מאשר פיזי. הרוב המוחלט של המניקות בהחלט נהנות מן ההנקה (אני לא מתייחסת כאן לנשים שנתקלות באתגרים וכאבים, בפרט בתחילת התהליך, אלא להנקה תקינה), אבל זו לא הנאה מינית.

    האוקסיטוצין ועוד כמה מחבריו משרים הרגשה רגועה וטובה, גם אצל האם וגם אצל התינוק. הם מפחיתים כאב ומשרים נמנום/

    אפשר עוד לכתוב המון על האוקסיטוצין, וההשלכות על מי שלא הפרישו או קיבלו אותו במידה מספקת בגלל התערבויות בלידה או חוסר הנקה, אבל אני אעצור כאן. אפשר למצוא על זה חומר בעבודות של הרופא והחוקר מישל אודה (Odent). מקווה שזה עונה על השאלה שלך.

  • אפרת  ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 9:22 PM

    תמ"ל זה חלב של פרה שיובש ועובד במעבדה. אז אני באופן אישי מעדיפה שהילד שלי יינק חלב שלי, גם אם התזונה שלי חסרה, על פני שהוא יאכל חלב של פרה שאני לא מכירה.

    (אני לא צוחקת, אולי גם לפרה יש חוסרים תזונתיים, ואולי משהו במעבדה שייבשה את החלב ועיבדה אותו היה לא תקין).

    ובסוף בסוף, אני חושבת שעדי כתבה על זה באחד הפוסטים שלה פה: הגידול של הילד על ידי אימו לא מסתיים כשהוא יוצא מגופה. האמא אחראית לו גם אחר כך. בין היתר היא אחראית להזנתו של הנולד. אם אמא חושבת שהתזונה שלה לא מספיק טובה לילד שלה, אז היא צריכה לשנות את התזונה שלה. כזה פשוט.

    אכילת עלים ירוקים טריים, פירות וירקות טריים, דגנים וקטניות. כמה שפחות אוכל מעובד (שהוא האוכל היקר יותר, דרך אגב).

  • תמרוש  ביום 23 בפברואר 2007 בשעה 8:02 AM

    אני לא מסכימה אתך שהמנגנון הזה יותר חשיבתי מאשר פיזי. מעדות של אמא שלי – היא טענה בתוקף שההנקה גרמה לה לעיתים לתחושה מחרמנת – באלו המילים. ושזה היה מאוד מאוד פיזיולוגי ולא ממש קשור לרגשי

    אחלה בלוג! תמשיכי 🙂

  • עדי  ביום 23 בפברואר 2007 בשעה 8:32 AM

    תודה תמרוש!
    כנראה שלא ניסחתי טוב. בכל אופן, מה שאני יודעת על הנושא הספציפי הזה בא מקריאה, וההסבר שקיבלתי ממה שקראתי הוא שההנאה היא פיזית, אבל הפרשנות שלנו – אם זה מיני או לא מיני – היא זו החשיבתית. אני מניחה שאפשר לראות את זה בעוד סוגי מגע – שלושה אנשים שונים יכולים לחבק אותך, מבחינה פיזית אותם מנגנונים פועלים, אבל הראש מתרגם את המשמעות של המגע באופן אחר בכל הקשר. אני מניחה שזה לא נעשה באופן מודע.

  • בועז  ביום 23 בפברואר 2007 בשעה 12:35 PM

    במשפט שנערך פעם ניסה הנאשם באונס לטעון לחפותו – מכיוון שהבחורה נהנתה ושיתפה פעולה ו"היתה רטובה מאוד".

    הבחורה לא הכחישה את העובדה הפיזיולוגית, אך הסבירה שנפשית היא לא היתה מוכנה לסקס – גם אם הגוף הגיב בדרכו שלו לסטימולציה של האנס.

    והוא אכן הורשע באונס. הפרשנות הנפשית שלה, ולא הגופנית, היא שהכריעה את דעת השופטים.

    בנוגע ליחס שבין הנקה לבין סקס – הטבע גורם לכך שאשה מיניקה תהיה בעלת דחף מיני רדום משהו, מסיבות אבולוציוניות.

    כל משאביה (הפיזיים והנפשיים) של אשה אחרי לידה אמורים להיות מופנים באופן מקסימלי לדור הבא – ולא לזה שמסתובב בבית עם זיקפה
    (-:

  • חולצה לקטית  ביום 23 בפברואר 2007 בשעה 11:45 PM

    אלף, תתחדשי.

    גם בעיני ההנקה היא חלק בלתי נפרד מן ההריון. אבל אל לך לשכוח, כי שיש לא מעט אמהות שהיו מוותרות בחפץ לב לא רק על ההנקה אלא גם על ההריון, אם היתה אופציה כזו. שהרי, ההריון הוא רק מה שקורה בדרך להשגת המטרה – ילד.

    בנוסף, יש לזכור שאנשים מאוד מבלבלים בין המושגים קל וטבעי. כלומר, הם מצפים שמה שטבעי יהיה קל, בעוד שבדרך כלל זה ההיפך הגמור. יותר קל לנסוע ברכב לכל יעד, יותר טבעי (ובריא) זה ללכת. יותר קל לתת פורמולה. יותר טבעי (ובריא) להניק.

    עם ההנקה שלי נאבקתי חודשיים וחצי של גודשים, כאבים, סתימות, פצעים וייאוש. מדוע המשכתי? בעיקר משום שמזון שמורכב מאבקה מהולה במים מתנגש עם תפיסת עולמי. אבל אני מאוד מבינה נשים שבוחרות ללכת על פורמולה, ולהשתחרר מתהליך הפיכתן למקור תזונה בלעדי לתקופה ממושכת. להנקה יש מחיר, פיסי ונפשי, ורק אנחנו משלמות אותו.

  • המלוכסנת הרחוקה  ביום 8 במרץ 2007 בשעה 10:15 AM

    וגם אפילו ב"טרנד" כיום.
    אבל זו לא סיבה לעשות עליהום לאלו שאינן מניקות.
    חלק מבחירה חלק לא (וזה, מניסיון כואב יותר, גם שאין אפשרות להניק וגם לקבל ריקושטים על כך שאת נותנת בקבוק..אפילו הביטוי "נותנת בקבוק" נשמע זול ופשוט. כאילו שאנחנו לא מאכילות בחום ואהבה אלא פשוט זורקות לתינוק בקבוק ומצוות עליו לבלוס).
    מהרגע שהסתיימה הלידה התחילו לעשות לי פרצופים;
    בתינוקייה בבית החולים, במלונית של בית החולים שם קיוויתי להתאושש, ברחוב, בספרים ואיפה לא.
    מאד מתסכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: