למה אני מניקה – המניפסט האישי שלי

 

הילדים שלי כבר מזמן לא יונקים. המאמר הזה הוא עיבוד של אחת ההודעות שלי מפורום אמנות הלידה, ומופיע גם באתר שלי, באתר מניקות, וחלקים ממנו פורסמו גם במאמר "אני המניקה שהקיאו בגללה" ב-Ynet, ועכשיו כאן, לטובת מי שפיספס.
 
****************************
למה, בעצם, אני מניקה? מאיפה זה בא לי? הרי הייתי אשה שילדים ותינוקות לא ממש עניינו אותה, שהשקיעה הרבה בלהיות חתיכה וסקסית מצד אחד, ובלשמור על השדיים מכוסים מצד שני. התשובה לא לגמרי ברורה לי. לפני שנעשיתי אמא לא ידעתי אפס קצהו של מה שאני יודעת היום על מנגנון ההנקה. לא ראיתי מימיי תינוק יונק בפועל. אבל בחלום היחיד שהיה לי על בתי לפני שנולדה, היא ינקה. ידעתי שאני אניק. אם כי אז חשבתי ששלושה חודשים הם די והותר.

אני לא מניקה בגלל מה שנהוג לכנות "היתרונות" של ההנקה, או בגלל הסכנות שבאי-הנקה. ההשלכות הפיזיות של ההנקה הן בשבילי רק בונוס נחמד.

אני מניקה כי נשביתי בקסם של הקשר שביני לבין התינוקות שלי. בגלל העוצמה שממלאת אותי הידיעה שלא רק שנשאתי אותם בגופי תשעה חודשים, לא רק שילדתי אותם בכוחות עצמי (ובכוחות עצמם) – אני ממשיכה לגדל אותם מתוך גופי גם כשהם נושמים באופן עצמאי.

אני מניקה כי ככה יש בתינוקות שלי משהו ממני גם כשאני חוזרת לעבודה, גם כשהם מתחילים לישון בחדר משלהם, גם כשהם כבר לא איתי 24 שעות ביממה, גם כשהם יורדים מן המנשא ומתחילים ללכת.

אני מניקה כי אני מרגישה שאני חיה כשהגוף שלי מייצר להם חלב.

אני מניקה כי תמיד אני יכולה, בקלות וביעילות, לנחם אותם כשהם נופלים, כשהם מתוסכלים, כשהם עייפים.
אני מניקה כי התלות המוחלטת של היצור הקטן בי מכמירת לב כל כך, מחייבת כל כך, ממגנטת וקושרת אותי אליו. כי אין מראה מתוק יותר מתינוק שיכור-חלב שעוצם עיניים ומרפה את כל שרירי גופו, משחרר את הפטמה וטיפה או שתיים זולגות לו מזווית הפה.

יש עוד… אבל הרגשנות הזאת קצת קשה לי. אני נוטה להיאחז בציטוטים של מחקרים והמלצות, כי זה פחות חושפני ואישי מאשר לומר בכל הזדמנות את השורות שכתבתי למעלה. המחקרים וההמלצות אינם הסיבות שבגללן אני מניקה, וגם אם מחר היו צצים מחקרים הפוכים (אל דאגה, זה לא יקרה), לא הייתי מפסיקה להניק. בגלל המקום העמוק הזה בלב, לא בראש, שיש לכל אחד, ששונה מאדם לאדם, שמכוון אותנו, שיוצר את השקפת העולם הייחודית לנו, שמעניק לנו ביטחון.

יש נשים שזה כל כך כל כך לא מתאים להן, כל האינטימיות הזאת עם תינוק (להבדיל מבין זוג), כל המחויבות האינסופית והתלות המוחלטת. ויש נשים שיש להן עניינים לא סגורים עם השדיים שלהן, שאולי גדלו יותר מדי או פחות מדי לטעמן, שהתחילו לצמוח מוקדם מדי או מאוחר מדי. או שבעיניהן השדיים הם אביזר מיני, או שהם טאבו. או שאולי הן לא אוהבות את זה שהגוף שלהן השתנה על דעת עצמו בהריון. אולי הן חוששות שההנקה תשנה אותו עוד יותר. וכל המחקרים וההמלצות שבעולם לא ישנו את דעתן. כי המקום הפנימי הוא זה שמכתיב את פעולותיהן, וככה הן יכולות לחיות מתוך שלמות עצמית. הנשים האלה מעטות, יחסית, ואני מכבדת אותן.

רוב הנשים רוצות להניק. אני נתקלת לעתים קרובות כל כך, קרובות הרבה יותר מדי, בתסכול ובכאב של אלו שרצו להניק, אבל בבית החולים דפקו להן את ההנקה, או שבטיפת חלב הלחיצו אותן, או שבן הזוג שלהן לא תמך, או שאמא שלהן אמרה שהן בטח לא יצליחו. והתסכול שלהן בדרך כלל לא נובע בגלל האסתמה של הילד או דלקות האוזניים שלו, שאולי התפתחו ואולי לא, וגם אם כן אולי זה לא קשור להנקה. התסכול והכאבים נובעים, כמעט תמיד, בגלל האובדן של הקשר הקסום שרצו בו, שלא התממש. בגלל הנשים האלה, אלה שאני מכירה ואלה שלא, חשוב לי להביא את המידע, לתמוך, להפנות למקומות שבהם יוכלו למצוא עזרה ותמיכה. לפני ההריון, בהריון, בלידה ואחריה. זה אפשרי.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 9:21 PM

    אני תיכף מתחילה להרטיב פה את המקלדת.
    ממלאת לי את הגוף התחושה הזאת שמרגישים כשקוראים משהו שמישהו כתב שמתאר בדיוק את מה שאני מרגישה בלי שידעתי שאני מרגישה ככה. שהסביר במילים מדויקות משהו שעד כה לא הצלחתי לתת לו שם (ולא ידעתי שהוא מבקש).

    תענוג לקרוא אותך.

  • ח ל י  ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 9:36 PM

    .כבר עברו עשר שנים אבל ..כל מילה. מילה במילה
    הכי פשוט. הכי נכון ובעיקר הכי הכי כיף :))

  • צ'ה גווארה  ביום 26 בפברואר 2007 בשעה 12:41 AM

    אני רוצה להבין משהו: ומה אמור לעשות הגבר שלך, כל הזמן הזה שאת מניקה, ומניקה ומניקה?

    את, למעשה, מפקיעה ממנו את השדיים שלך לטובת התינוק היונק.

    אז אוקיי: 3-4 חודשים, אני מבין שצריך להקריב. אבל את מדברת על תקופה יותר ארוכה. את מדברת על הנקה לטווח ארוך.

    ומה עם הסקס? והאינטימיות עם הגבר שלך (שעם כל הכבוד, השדיים שלך אמורים להיות לטובתו ולהנאתו, ולא למען הזנת התינוק מעבר לשלושת החודשים הראשונים)

  • פ'  ביום 26 בפברואר 2007 בשעה 1:55 AM

    הבהרה: עם כל הכבוד, השדיים שלי אמורים להיות לטובתי. בשבילי. להנאתי. קודם כל – הם שייכים לי.
    א נ י אחליט לטובת מה ומי להשתמש בהם. לאף גבר – כולל בן זוגי הקבוע, או אתה לצורך הענין – אין זכות דיבור בענין הזה.

    זו דעתי.

  • מואיז  ביום 26 בפברואר 2007 בשעה 11:48 AM

    אני אב לשלושה ילדים שכל אחד מהם ינק בסביבות שנה.

    ואני שואל

    באמת מה יותר יפה מאשר לראות את אישתך מניקה את הבן שלך?

    מה יותר יפה מאשר לראות אותם מחוברים?

    מתי השדיים של אישה יכולים להיות יפים יותר, ואהובים יותר?

    ומתי הבן או בת שלך והאישה שלך יכולים להיות יותר יפים ורגועים?

    אני לא שמתי לב שחיי המין שלי סבלו כהוא זה מההנקה, אולי ההיפך הוא הנכון, אז אולי לצ'ה יש בעיה של קינאה, שמישהו אחר מוצץ משקה מתוק משדי האישה שלו, או אולי הוא חושב שהוא הבעלים של השדיים.

    אז באמת תעזבו את כל המחקרים, הרי זה הדבר הכי מדהים בטבע ובאדם ובאישה ובעולם.

    טוב, כן, הבת הקטנה שלי היא כבר בת אחד עשרה אבל אני לא שוכח את הרגעים של ההנקה.

  • כלנית  ביום 26 בפברואר 2007 בשעה 7:44 PM

    וכל כך מעורר הזדהות, בעיקר
    "אני מניקה כי התלות המוחלטת של היצור הקטן בי מכמירת לב כל כך, מחייבת כל כך, ממגנטת וקושרת אותי אליו. כי אין מראה מתוק יותר מתינוק שיכור-חלב שעוצם עיניים ומרפה את כל שרירי גופו, משחרר את הפטמה וטיפה או שתיים זולגות לו מזווית הפה.
    "

  • ריקי כהן  ביום 26 בפברואר 2007 בשעה 11:13 PM

    אני מרגישה שעשיתי כמעט הכל עם הקטנה שלי כדי להניק ולא הצלחתי, למרות שניסית לעזור לי.

  • עדי  ביום 27 בפברואר 2007 בשעה 6:21 PM

    נעמה, חלי, כלנית – תודה רבה לכן. ריגשתן אותי. פ' – מעולה. מסכימה איתך. מואיז – תענוג לקרוא! הלוואי שכל הגברים היו מבינים כמוך את ההנקה.

    צ'ה: מתישהו בעתיד אני אכתוב משהו קצת יותר ארוך על גברים והנקה. בינתיים, כמה מחשבות לא מאורגנות.

    לגבי המשפט על מה שהשדיים שלי אמורים, אני מפנה אותך לתשובה הממצה של פ'.

    בנוסף: אני חושבת שלבני זוג יש תפקיד עצום בחשיבותו להצלחת ההנקה. קשה מאוד להניק, ובוודאי שלטווח ארוך, ללא תמיכה מבן הזוג.

    ילדים זה תיק, במובן מסוים. היצירה והגידול שלהם הם עניין יקר. כלכלית, פיזית, רגשית. הורות היא תפקיד עם הרבה אחריות. בשנים הראשונות, בין הצרכים של התינוק לבין הצרכים של ההורים, הצרכים שלו קודמים.
    עכשיו, מי אמר ששלושה חודשים של הנקה זה מספיק? על מה אתה מסתמך כשאתה אומר את זה? כי כל גופי הבריאות הרציניים מדברים על שנה או שנתיים כמינימום.

    יוצא לי לפגוש ולדבר עם לא מעט הורים, גם על הדברים הכי אינטימיים. ואני מסתובבת בפורומים שונים של הורים כבר כמה שנים. אחרי הלידה הרבה דברים משתנים, ואצל הרבה זוגות, יש שינוי משמעותי בחיי המין. לפעמים זה שינוי זמני, לפעמים הזמני הזה נמשך הרבה שנים. אני שומעת על לא מעט אמהות, גם לא מניקות, שבעצם מאבדות עניין. זה לא פשוט, אבל זה לא בהכרח קשור להנקה, אבל לפעמים כן. לפעמים זה קורה אחרי ילד אחד ולא קורה אחרי השני. בעיניי, זו סיבה לעבוד על הזוגיות, אבל זו לא סיבה לגמול. אין מקצה שיפורים ואין שידור חוזר של השנים הראשונות לחייו של ילד.

    ריקי, תודה. את זוכרת שהבסיס לזה נכתב בעקבות דיונים אחרי לידת הבכור שלך, נכון? כל אמא יודעת מהם הגבולות שלה ואיפה היא מפסיקה לנסות. אבל זה מורכב ולא לפומבי 🙂

  • תמר  ביום 1 במרץ 2007 בשעה 11:31 PM

    שנוצרת כשאת מרגישה את החלב "יורד" ויודעת שעוד חמש דקות היא תתעורר ותבקש לינוק. פשוט מדהים איך הטבע סידר את הסינכרוניזציה הזאת, שגם אם יצאת מהבית החלב "יודיע" לך מתי לחזור.

  • שגית  ביום 4 במרץ 2007 בשעה 4:06 PM

    נלהבת וארוכת שנים, אני חייבת להגיד שאמרת דברים מדהימים, שלעתים ממרומי ההנקה הארוכה הזו, כבר כמעט שכחתי…

    תודה

  • נעמה  ביום 5 במרץ 2007 בשעה 11:08 PM

    מתגעגעת להנקה המופלאה הזאת ומחכה לה בקוצר רוח שוב בעוד כ-4 חודשים 🙂 אחזור להניק אחרי חצי שנה של הפסקה.
    בני הבכור ינק שנתיים והעונג הוא צרוף.

    תודה! וברכות על הצטרפותך לאתר!

  • עוד  ביום 15 במרץ 2007 בשעה 5:19 PM

    את המאמר הזה…
    http://www.dulot.co.il/yafa/show.asp?art=23&t=l

  • עדי  ביום 18 במרץ 2007 בשעה 11:46 AM

    תודה על התגובות והברכות! נעמה, שיהיה בהצלחה ובשעה טובה! עוד – תודה שהפנית את תשומת לבי, טיפלתי בזה. לא היתה שם כוונה רעה.

  • מקבלת מאחורה  ביום 18 באפריל 2007 בשעה 9:47 AM

    ורוניקה רובינסון, האשה והאגדה

  • מ. שם בדוי  ביום 19 באפריל 2007 בשעה 8:58 PM

    מהמגע, מהאינטימיות עם התינוק, מחוסר הצורך לקום באמצע הלילה ולחמם בקבוק ומכל הסיבות האחרות שתארתן כאן. יש לי שלושה ילדים, ההריונות היו זוועת העולם, תשעה חודשים של סיוט פחות או יותר אבל חודשי ההנקה (שלא לומר שנות ההנקה) היו שוות את זה. תמיד התחשק לי נורא גם להניק ילדים של אחרים, אבל אף פעם לא היה לי נעים לבקש. את האחיין שלי הנקתי פעם כשאמא שלו נאלצה לשבת בבית חולים ליד אביה החולה ועד היום (הוא בן 13) אני חשה אליו יחס מיוחד.

    כתבו כאן הרבה על הקשר (או חוסר הקשר) בין הנקה למיניות. לדעתי הנקה רק מעודדת מיניות , לא להיפך. אישה שמרגישה מספיק חופשייה לחלוץ שד כשצריך, כשאוהבת את התינוק שלה ואת הגוף שלה שמזין אותו יכולה ללא כל קושי לשמור על המיניות שלה עם בן זוגה (צריך רק להתאושש מהלידה). בקיצור, מי שרוצה לתלות בכך את הסיבה לכך שהיא לא מניקה, סורי, תזדקק לטעמי לטיעון מוצלח יותר.

    בנות – תניקו, כדאי לכן!

  • לימור  ביום 23 במרץ 2009 בשעה 2:27 PM

    הבת שלי כמעט בת שנתיים ואני עדיין מניקה אותה כמעט הנקה מלאה ורציתי לומר שאני לא רואה את עצמי מפסיקה להניק אותה בזמן הקרוב, הדברים שנאמרו פה על תחושות ההנקה מאוד ריגשו אותי ןממש הזדהיתי .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: