Monthly Archives: מרץ 2007

הלילה הזה כולנו מסובין. אפילו המניקות

ליל הסדר מתקרב, ובשיחה עם אשה יקרה וקרובה שעומדת לארח אצלה, עלה שוב נושא ההנקה. להפתעתי התברר לי שאותה מארחת מצפה מאמהות מניקות שמתארחות בליל הסדר, לקום מן השולחן ולפרוש לחדר אחר כדי להניק. השיחה הזו הזכירה לי כמה אירועים מהשנים האחרונות שבהם הרגישו אמהות מניקות שאינן רצויות – במלון, בחנות בגדי ילדים, במטוס, בחנות כלי בית. אני זוכרת גם את החברה שלי שהניקה בבית קפה והמלצרית ביקשה ממנה להפסיק או לעזוב, ואת האשה שאינני מכירה שסובבה את הכיסא שלה אל הקיר במסעדה כדי להניק.

מגוחך: נוצרת כאן בעצם תופעה של אפליית תינוקות. אתה אוכל מבקבוק? ברוך הבא. יונק – צא בבקשה החוצה, לך תאכל בשירותים, או הכי טוב, תישאר בבית. בבית שלך, כמובן. אם אתה אצל חברים, אולי הבייביסיטר שלהם תקיא בגללך.

כאשר המקרים האלה הופכים לידיעות ברשת, יש הזדמנות לקבל מושג מסוים על מה חושבים בציבור על התופעה. הטוקבקיסטים, בתגובות לידיעות האלה, מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: ישנן המניקות הקמות להגן על זכותנו להניק בכל מקום ובכל שעה (מאחר שמהיכרות אישית ידוע להן שתינוקות, חצופים שכמותם, אינם נוהגים להודיע מראש מתי יהיו רעבים וגם לא לתאם את לוח הזמנים שלהם עם זה של אחרים). ישנם אלה שחושבים שהם התקווה הגדולה של עולם הסטנד אפ הישראלי ("אני בן 30 ועדיין יונק!"), ויש לא מעט כאלה שרואים בהנקה בציבור מפגע ציבורי.

 

תשמעו, אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה (או אחורה). היו מקומות וזמנים שבהם גם נשים בהריון התבקשו לא לצאת מפתח ביתן, מאותן סיבות בדיוק: פגיעה ברגשות הציבור, שמירה על צניעות. שהרי די בעצם נוכחותה של בטנה הבולטת של אשה, כדי להעיד משהו על האינטימיות בחייה. בספר "חלף עם הרוח" יש תיאור יפה של האווירה החברתית שבה היו נהוגים כללים אלה. האם מישהו רוצה להדיר כיום את נוכחותן של נשים בהריון ממקומות ציבוריים? אולי לפחות להגביל את האופן שבו הן מתלבשות, שהבטן לא תיחשף בטעות?

כבוד הדדי, התחשבות – אין לי שום בעיה עם אלה. רעיון טוב. אבל בין הרגשות העדינים של הסביבה לבין הרעב של התינוקות – מצטערת, אין לי שום התלבטות כשאני נדרשת לבחירה הזו. וסליחה על התזכורת, אבל אנחנו חיים בחברה. ליל הסדר הוא אירוע חברתי, שבא, בין היתר, להזכיר לנו את היותנו חלק מקבוצה, מעם במקרה זה. אולי מישהו מהמוזמנים אוכל בצורה לא נעימה. אולי מישהו מגהק אחרי הארוחה, אולי מישהו מספר בדיחות שלא נראות לנו. הריחות של אנשים אחרים, מנהגים כמו חיטוט באף או באוזן, הלבוש, צורת הדיבור – כל הדברים האלה ורבים אחרים יכולים להפריע. אז מה? נתחיל להוריד מאוטובוסים את אלה ששכחו לשים דאודורנט או לקחת איתם ממחטות נייר? נעמיד שומר שיקפיד על קוד הלבוש בכל ספרייה ציבורית? איפה הגבול? אולי פשוט נקווה לטוב, ונקבל את זה שלא כולם חייבים להתיישר לפי הסטנדרטים שלנו. קוראים לזה מדינה חופשית (ואין לי חשק להיכנס להשוואה הדוחה שעולה כל כך הרבה פעמים. יש הבדל גדול בין הנקה, שהיא סוג של האכלה אבל הרבה יותר מזה, והיא סוג של אינטימיות אבל לא, לא מינית בכלל, לבין כל שאר הפעולות הטבעיות שמעלים אנשים שרובם הגדול לא הניקו מעולם).

לפעמים עולה הדרישה "שיניקו, אבל בצניעות". רוב המניקות עושות זאת ממילא, אבל זו בחירה אישית ולפעמים גם טכנית. יש כאלה שהתינוקות שלהן מסכימים להסתתר מאחורי מנשאים וצעיפים וסינורים וחולצות הנקה ייעודיים. הרבה תינוקות לא מסכימים לכך. כמדריכת הנקה, אני נתקלת באמהות שבוחרות – מרצונן החופשי, כביכול – להמעיט ביציאות מן הבית, מחשש שייאלצו להניק במקום פומבי. כמה זמן אפשר לחיות ככה? וכתוצאה, משך ההנקה מתקצר. האם זו בעיה? כן. לא רק של התינוק, לא רק של האמא, אלא של כולנו, כחברה (ועל כך בפעם אחרת).

מתוך לוח השנה של ליגת לה לצ'ה בשיתוף בייבי רותם

הכללים, מבחינתי, פשוטים: בכל מקום שבו מקבלים בברכה אמהות ותינוקות, צריך לקבל בברכה אמהות מניקות ותינוקות יונקים. אם יש כאן בעיה, היא בכך שיש פחות מדי מקומות – ציבוריים ופרטיים – שבהם מקבלים בברכה תינוקות, יונקים או לא.

יש לכם בעיה עם המראה של אשה מניקה? בסדר, לא הכל חייבים לפתור בגלגול הזה, ואף אחד לא חייב ליהנות ממה שנראה לו דוחה/מביך/לא מנומס. אבל אל תהפכו את הבעיה שלכם לבעיה של המניקה, ובטח לא לבעיה של התינוק. אפשר להסיט את המבט, אפשר לצאת מן החדר. זכותכם.

רוצים לעשות משהו כדי לקדם את ההנקה בציבור? בפעם הבאה שתראו אשה מניקה, חייכו אליה. תגידו לה מלה טובה. כמה יפה לראות אותה ככה עם התינוק שלה. אתם בעלי עסק ומעוניינים בנוכחות של לקוחות, של נשים, של אמהות בעסק שלכם? אתם יכולים אפילו להציע כוס מים או כיסא נוח. אתם מארחים בליל הסדר? תודיעו מראש לאורחות שהן רצויות, ומוזמנות להניק גם ליד השולחן. באופן כללי, כדאי לנסות להיות נחמדים. מתרגלים לזה.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

 

10 סיבות טובות להניק פעוט

  1.  כי אם אין חשק, אפשר להשתמט מהכנת ארוחת ערב, וכשיוצאים לא חייבים להיסחב עם צידנית/פירות חתוכים/כריכים לכל מקום.
  2.  כי זה נושא מצוין לפתוח בשיחה עליו ולשבור את הקרח בין זרים. 
  3. כי הם כבר יכולים לחוות דעה על המוצר: "אמא, ציצי יותר טעים לי מגלידה".
  4. כי ככה את יכולה להיות בטוחה שמדברים עלייך בכל מקום. "את יודעת שהבת של דנה עוד יונקת? היא כבר בת שנתיים! ולא רק זה, היא גם ישנה איתם במיטה!"
  5. כי פתאום את מרגישה חלק מאחוות נשים סודית שלא היתה לך אף פעם כשהיית בתיכון. בהבדל אחד, שהפעם שאר הבנות לא מתות להצטרף אלייך לחבורה.
  6. כי עברה כבר שנה מאז הלידה ועדיין לא חזר לך המחזור.
  7. כי את יכולה להמשיך ולומר, "אני לא יכולה לשטוף עכשיו כלים, היא יונקת."
  8. כי להבדיל מהמוצץ/השמיכי/הבקבוק, עוד לא קרה ששכחת את השדיים בבית.
  9. כי הנקה מעבירה את הכאב יותר טוב מפלסטר על ברך משופשפת, מרדימה ילד עם חום מהר יותר מאקמול, ומרגיעה אותך יותר טוב מפרוזאק.
  10. כי את לא יכולה לחשוב על סיבה מספיק טובה לגמול כרגע.

ובנימה רצינית יותר, זה המקום להודיע גם שאני פותחת שוב סדרת מפגשי הרצאות ושיח לאמהות המניקות פעוטות, בת"א ובמקומות אחרים, ושאפשר ליצור איתי קשר כדי לקבל עוד פרטים.

 

——————

ותודה לאביטל על ההשראה.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

מבחינה סטטיסטית, אתם לא קוראים את זה עכשיו

משהו על סטטיסטיקה והאופן שבו אנשים חושבים (או לא) על הנקה


לבלוג הזה היו בשבוע הראשון שלו כ-1,500 כניסות במצטבר. זה שימח אותי מאוד, אבל לא על זה אני רוצה לכתוב. מבחינה סטטיסטית, 1,500 זה כלום, יחסית למספר דוברי העברית בעולם, יחסית למספר ההורים בארץ, אפילו יחסית למספר האמהות המניקות. מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שאתם קוראים את הבלוג הזה כרגע הוא אפסי. אבל עובדה שאתם כאן. ככה זה סטטיסטיקה: היא בוחנת את התמונה הגדולה, ולא את הפרט.
 
לא עבר הרבה זמן עד שהגיע לבלוג שלי המגיב הראשון שהצהיר שיש לו תינוקת מקסימה שלא ינקה רגע ובכל זאת היא בריאה יותר מתינוקות שינקו. בטוח שאתם מכירים כמה כאלה בעצמכם. וגם את ההפך: תינוקות שכן ינקו, אפילו תקופה ממושכת, ובכל זאת הם חולים לעתים קרובות, או אסתמטיים, או לא חכמים במיוחד. זה הטיעון הנפוץ ביותר בדיונים על הנקה בפורומים באינטרנט או בתגובות לכתבות על המחקר התורן שמראה, בפעם המי-יודע-כמה, שילדים שלא יונקים מתפתחים אחרת, פחות טוב, מאשר ילדים שינקו, במדדים בריאותיים ואחרים.
 
אז אפשר אולי לסגור את החוג לסטטיסטיקה. כי מה זה משנה, שאנשים אוספים נתונים ומנתחים אותם אם ממילא המקרה הפרטי בבית הוא זה שקובע את השקפת עולמכם? אפשר בכלל לוותר על כל המחקרים. כי מה שעצוב במיוחד הוא שלא רק אנשים מן השורה מתקשים להפנים את תוצאות המחקרים על הנקה, אלא גם הקהל העיקרי שעבורו נכתבים המחקרים – אנשי המקצוע. רופאים ואחיות, בקופות החולים, בבתי החולים, בתחנות לבריאות המשפחה. זאת אומרת, הם זוכרים באופן עקרוני שהנקה זה טוב ובריא, אבל לא באמת מאמינים, בחלקם הגדול, שיש הבדל משמעותי בין תינוק/ילד/אדם בוגר שינק, לבין זה שלא. וכל הגוף המחקרי לא מצליח לשכנע אותם. כי הנה, עובדה, הם לא ינקו ובכל זאת סיימו בית ספר לרפואה, או הילד שלהם לא ינק ובכל זאת הוא מקסים ואהוב ויצא בסדר גמור.
 
העניין הוא, איך אנחנו מגדירים "יצא בסדר גמור". היה אולי יותר קל להבין את משמעויות ההזנה בתמ"ל אם הוא היה גורם לתינוקות לגדל שער ירוק, או עוד אצבע ברגל. הוא לא. אם תינוק חולה בדלקת אוזניים, זה לא קורה חמש דקות אחרי הבקבוק הראשון, ולפעמים גם לא אחרי חמישה שבועות, ולפעמים זה לא קורה בכלל. אבל כשהוא מתעורר בצרחות בלילה, בגללי כאבי תופת שגורמת המחלה הקלה (בדרך כלל) הזו, ההורים שבחרו בהנקה יכולים לומר לעצמם שעשו מה שיכלו כדי למנוע את הסבל שלו. הורים שבחרו לא להניק – לא "לא יכלו", או השתדלו והתאמצו מאוד אבל מסיבה כלשהי ההנקה לא הצליחה, זה כבר עניין לרשימה אחרת – אלא בחרו מראש ובמודע – לא יכולים לומר את זה לעצמם. והתעכבתי רק על דלקת אוזניים, מחלה קלה יחסית. דוגמאות דרמטיות יותר? רשימה חלקית: המחקרים מצביעים על סיכון גבוה יותר לסוכרת נעורים בקרב מי שלא ינקו (כן, אמנם מצב שיכול לסכן חיים, אבל אפשר להתגבר עליו כשחיים עם כמה זריקות אינסולין ליום, כל יום, כל החיים, או עם משאבת אינסולין צמודה), לאסתמה (התקפים של חוסר נשימה, טיפול בסטרואידים עוזר, בהחלט), לסוגי סרטן מסוימים, גם אצל הלא-יונקים וגם אצל אמהותיהם הלא-מניקות. זה לא אני אמרתי, זה כתוב בהמלצות האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (כאן אפשר לקרוא את המקור, וכאן את התרגום המבורך לעברית). ככה שנראה שהמומחים בעולם לא בדיוק מסכימים שכל כך קל "לצאת בסדר גמור" כשגדלים ללא הנקה.
 
אה, ולפני שתעלה עוד טענה מוכרת, שלפיה יתרונות ההנקה תקפים רק במדינות מתפתחות, על מימיהן המזוהמים, תנאי ההיגיינה הגרועים ותקציבם המוגבל של ההורים – אז לא, לא ממש. כמובן שיש לגורמים האלה השפעה, אבל כל ההגיינה והכסף שבעולם לא יוכלו לעזור במצבים מסוימים רבים, שאינם קשורים להיגיינה ולכסף. כל הכסף שבעולם לא יכול לקנות לכם את חלב האם שמתאים בדיוק לתינוק ספציפי. גם מינקת שמספקת מחלבה לתינוק שלא נולד מגופה לא מספקת לו את התזונה המושלמת (אם כי חלב אם מבנק חלב מסודר בהחלט עדיף על פני תמ"ל, וכן, יש על כך נתונים מחקריים).
 
ומלה אחרונה על "יצאנו בסדר גמור". כל מי שקורא את הטור הזה נסע כתינוק וכילד במכוניות שלא היו בהן כיסאות בטיחות. כיום קניית כיסא בטיחות לתינוק בסיסית כמו קניית חיתולים (אתם יכולים לדמיין לעצמכם מצב שבו רק 15% מההורים דואגים לכיסא בטיחות? ובכל זאת, רק כ-15% מהתינוקות בישראל יונקים עד גיל שנה). רבים מאתנו עוד זוכרים גם את הימים שבהן לא היתה חובה להשתמש בחגורות בטיחות, ולא בכל מכונית היו חגורות כאלה. בכל זאת נשארנו בחיים. האם זה מוכיח שחגורות בטיחות וכסאות בטיחות הם אביזר אופציונלי? או לא מועילים לבטיחות? עובדה: כולנו יצאנו בסדר גמור גם בלי להשתמש בהם. זאת אומרת כולנו, חוץ מאלה שלא.
 
 
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.