אז הילדים ינשמו קצת חומרים מסרטנים, מה קרה

כיתה א' 2, הכיתה של הבן שלי, חוגגת עכשיו מסביב למדורה. התייצבנו שם בשבע עם שני ק"ג , חומוס וכמה תפוחי אדמה, והלכתי להציץ על המדורה.

חרוט יפה וגבוה, מוכן לגפרור. מורכב בחלקו ממגירות מצופות פורמייקה, מדפי MDF, דלתות עץ צבועות. בדיוק הדברים שכבכל שנה מודיעים בחדשות שלא כדאי להשתמש בהם, מאחר שהם פולטים חומרים מסרטנים לאוויר. לא נעים ללכת ולפרק משהו שמישהו אחר בנה, בלי לדבר על זה, נכון? אז ניגשתי לאמהות מהוועד, והן שלחו אותי לגברים שבנו את המדורה. ניגשתי לחבורה של גברים שעמדו שם, ומשכו בכתפיים כשאמרתי להם מה שאמרתי. אחד הציע שאם זה מפריע לי, שאוציא משם את המרכיבים הבעייתיים. אין בעיה, ניגשתי למדורה. הספקתי להעיף הצדה פריט אחד, ואז ניגש אחד האבות האחרים, שטען ששלחו אותו לומר לי ש"למה אני מקלקלת". אה, באמת סליחה שאכפת לי שגם הילד או הילדה שלך ינשמו את הרעל הזה.

את המהפכות שלי אני עושה במקומות אחרים ובדרכים אחרות. חזרתי לאמא מהוועד ואמרתי שאנחנו הולכים הביתה כשהמדורה תתחיל לבעור. בינתיים הספקתי לדבר עם כמה הורים נוספים. שניים-שלושה אפילו חשבו שאני צודקת, אבל לא הצליחו לגייס בעצמם ובאחרים מספיק החלטיות לפעול. רק כרקע אני אציין שזו כיתה שיש בה מספיק הורים אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים וכו'. השמיעו טענות קלושות של "נו, זה רק ערב אחד", ו"גם במדורות האחרות יש פורמייקה". בסדר, שיהיה להם לבריאות. לי לא מתחשק לבלות כמה שעות בקירבה גדולה שכזו לענן של חומרים מזיקים. ויש לי אחריות בעניין כלפי ילדיי.
 
ניגשתי לילדים והסברתי שתכף הולכים, ולמה. חשבתי שיהיו מחאות, אולי אפילו בכי. אבל לא. מתברר שלפעמים ילד שעוד לא מלאו לו שבע יכול להבין בקלות מה שמבוגרים מתקשים. הקטן, בתמימותו, ניגש לחברו הטוב וניסה לשכנע אותו שילכו ויזהירו את שאר הילדים.

אה, ואם תהיתם אם יש לרשימה הזו קשר להנקה – אז, כן, יש בהחלט. כי ככה זה, כשאתה מעדיף להחליק ולהמשיך הלאה ולא לדעת את מה שהורס לך, לילדים שלך ולכולנו את הבריאות. ככה זה בל"ג בעומר, וככה זה כל השנה. חג שמח.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  ביום 5 במאי 2007 בשעה 9:12 PM

    אני חושבת שזה חג מזעזע

  • דוד שליט  ביום 6 במאי 2007 בשעה 12:10 AM

    זה מזמן נהייה חג של הורים, שממנגלים וזובחים. בילדותי מי בכלל רצה לראות את ההורים אתו במדורה? שרפנו עצים במקום מרוחק מהעיר, אכלנו תפוחי אדמה, הבטנו מהופנטים באש, לא היה צריך הרבה. היום כל הבורגנים המשועממים מנהלים לילדים שלהם את החיים, ומי את שתפריעי להם עם האקולוגיה שלך

  • ימימה  ביום 6 במאי 2007 בשעה 8:11 AM

    וזה חג נוראי.

    ואם כבר קישרנו להנקה, זה מזכיר לי אנשים, גם בסביבתי הקרובה, שמקפידים מאוד על אוכל בריא לילדים, אבל מעקמים את הפרצוף לעומת הנקה לטווח ארוך, מכיוון שזה "לא טבעי", גם כשהם יודעים שבמקום הנקת ארבע אחר הצהריים אחרי הגן יש סיכוי לא רע שיגיע איזה ביסקוויט או רעל אחר. (מי כמוני יודעת, רק לפני שבוע נגמלנו.)

  • מרים  ביום 6 במאי 2007 בשעה 9:47 AM

    הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להסתגר בעוצר עם חלונות סגורים ומזגן (ולא לשכוח להוריד כביסה!). ועדיין זה לא פתרון מושלם, כפי שמבינים כשקמים בבוקר ומריחים את האויר החמוץ מעשן. השנה גם היינו צריכים לשמור את החתולה בהסגר, כי שמענו שיש מנהג יהודי יפה להשליך בעלי חיים למדורות (צער בעלי חיים הזהירו).

  • עדי  ביום 6 במאי 2007 בשעה 11:51 AM

    ימימה, אכן, ותרשי לי להוסיף – בכמה וכמה ראיונות וכתבות עם/של שפים מהידועים בארץ, אלה שאכן צורכים אורגני או לפחות מלא או לפחות יקר, שאין סיכוי שתמצאי אצלם אבקת מרק בארון – שוכנת לה בגאווה קופסת אבקת מזון תינוקות במטבח, וזה מה שהילדים שלהם אוכלים, מהיום הראשון או קרוב לזה. והם מצטרפים לאחרים שמאמינים בכל לבם ש"על אוכל לא חוסכים", אבל על ייעוץ הנקה, אם יש בעיה – בהחלט.

    ואם נחזור רגע למדורה – הרהרתי בכל האמהות עדינות הנפש מאתמול, ובתגובה שלהן אם מישהו היה מעז להדליק סיגריה – אחת, קטנה – בקרבת הילדים שלהן, בכל יום אחר. יצרנו אקלים תרבותי שנותן להן את כל הלגיטימציה להתעקש על כיבוי אותה סיגריה (ובצדק, כמובן), אבל עוד לא נוצר האקלים התרבותי שיאפשר להן לומר, סליחה, עם כל הכבוד לזה שמצאתם וסחבתם והבאתם והקמתם – תעיפו את הזבל הזה עכשיו מכאן. ואף אחת לא רוצה להיות הראשונה.

  • בועז כהן  ביום 6 במאי 2007 בשעה 2:28 PM

    מזהם את הסביבה, מסרטן את הנוכחים, מטנף ומסריח ומסוכן. זה חג, זה?

    וימימה: אנשים לא מעקמים את אפם מול הנקה לטווח ארוך. גברים מתבאסים מזה. ויש לכך סיבות מאוד מסוימות. אני יכול להסביר לך את זה בפרטי, במייל

  • אביטל  ביום 6 במאי 2007 בשעה 9:24 PM

    האמן לי, זה לא רק גברים (שמעקמים את אפם). גברים, נשים, זקנים, צעירים, הורים, כאלה שאינם מתכוונים להוליד – כל המגוון :-).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 7 במאי 2007 בשעה 7:35 AM

    בילדותי, אולי לא רצינו לראות את ההורים, אבל במדורות של כיתה א' וב' וג' – הם היו בהחלט.
    (והם היו גם אחר כך, כשחושבים על זה)
    גם אז לא נתנו לילדים לעשות מדורה לבד בגיל הזה.
    ובצדק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: