"תזונה לא נכונה של תינוקות עלולה להוביל לתת תזונה, תחלואה ותמותה, ומנהגי שיווק בלתי הולמים של תמ"ל, כל מזון אחר המהווה תחליף לחלב אם ומוצרים נלווים עלולים לתרום לקיום בעיות אלה בבריאות הציבור". כך נכתב בקוד הבינלאומי לשיווק תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), כפי שהוא מצוטט באתר משרד הבריאות בישראל.
"תת תזונה, תחלואה ותמותה". מסר פשוט, שגיבשו נציגי ארגוני בריאות מרחבי העולם ב-1981. בניגוד לאמונה הפופולרית, המסר הזה רלוונטי גם למדינות מפותחות, לא רק למדינות מתפתחות. גם מדינת ישראל חתומה על הקוד הזה, האמור להבטיח מתן מידע אמין, אמיתי ושלם על הנקה וחלב אם, להגביל שיווק ישיר (פרסומים, דוגמיות) לקהל הרחב, חלוקת דוגמיות, לאסור מתן הטבות ומתנות לאמהות ולעובדי בריאות, קידום המוצרים הנכללים בקוד במוסדות בריאות, ועוד.
מה קורה בעולם האמיתי, 25 שנה לאחר ניסוח הקוד? בארץ התקבלו סעיפים מועטים בחקיקה, והם נאכפים. זו למשל הסיבה שעל פחיות התמ"ל תראו אפרוחים, דובונים וקוביות, ולא תמונות של תינוקות (התורמות לאידיאליזציה של המוצר). כתובות על עליונות ההנקה מוטבעות על כל פחית תמ"ל, בדומה לאזהרות על חפיסות סיגריות. ניסיון חקיקה נוסף טורפד באמצעות יח"צנים חרוצים, שעמלו בשירות הכלכלה החופשית, כביכול. מה עוד קורה בעולם האמיתי? אין אשה בהריון ויולדת טרייה שאיננה נחשפת לפרסומים בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים או בשיווק ישיר, רופאים ואחיות מקבלים מתנות והטבות שונות מחברות התמ"ל (כולל מימון משכורות ומחקרים). אין בית חולים שמשלם עבור התמ"ל שלו. להפך – חברות התמ"ל משלמות על הזכות לתת את התמ"ל חינם בבתי החולים. חברות המייצרות ומשווקות תמ"ל יוזמות אירועים מפתים להורים שבדרך, להורים ולאנשי מקצוע, ומציגות את עצמן כבנות ברית להנקה.
אלא שאין ארוחות חינם, ולמתנות האלה יש מחיר יקר, גם אם איננו גלוי. הזדמנות לדון בנושאים האלה – במעגל ביום העיון השנתי של קהילת באופן טבעי, שיתקיים ביום ג', 29.5.07, בפארק הלאומי ברמת גן. נדבר על הקוד, משמעותו וחשיבותו, הדרכים שבהן הוא מופר, במדינות אחרות ובעיקר בארץ. וגם על הקשרים בין מערכת הבריאות למערכת המסחרית המקצועית, והמערכת הכלכלית והחברתית שגורמת לנו לחשוב שהבחירות שאנו עושים מתקבלות באופן אינדיווידואליסטי, שאינו מונע על ידי פרסומות, כוחות השוק, ונורמות חברתיות.
קפה על חלב 
תגובות
הרבה נוהגים להתלונן על נושא ההנקה ובתי החולים (גם אני בזמנו…) אבל הייתי שמח להבין אילו פתרונות יש לעניין. למיטב הבנתי אין אפשרות להוציא את התמ"ל לחלוטין מממחלקת יולדות, כך שאם הוא כבר שם, ובהנחה שזה לא ממש משנה איזה תמ"ל בוחרים, אז אולי עדיף שלפחות חברות התמ"ל תשלמנה על הזכות לספק אותו לבית החולים.
הנזק העיקרי להנקה נגרם, לדעתי, מהבורות המחפירה של הצוות הרפואי ומחוסר ההבנה שלהם שתמיכה בימים הראשונים באמא מיניקה היא קריטית. למה זה ככה? אין לי מושג, אבל האפקט של אחות שאומרת "הוא לא עולה במשקל, אולי כדאי לתת לו תוספת" היא, לדעתי, משמעותית בסדרי גודל ביחס לפרסומות של חברות התמ"ל.
מעבר לזה שבאמת כדאי שאחיות ידעו יותר ולא יתנו עצות מפוקפקות לאמהות תשושות ושטופות הורמונים,
אפשר לתמוך בהנקה על ידי זה שביות יהיה ברירת המחדל
ועל ידי זה שהנקה תהיה ברירת המחדל
ותהיה תמיכה בבעיות בהנקה מסביב לשעון על ידי אשת מקצוע
ותמ"ל יחשב לתרופה, ז"א – משהו שנותנים כטיפול במקרה של בעיה ממשית שאין לה טיפול אחר.
ויש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות אבל תשאיר לנו משהו לדבר עליו ביום שלישי… 🙂
כל מה שבאתי להגיד הוא שלירות את החצים רק או בעיקר לכיוון חברות התמ"ל זה הכי קל אבל לא הכי אפקטיבי…
איתי, אנחנו אכן מסכימים, ויש כמה דרכי פעולה. אולי אי אפשר ולא צריך להוציא את התמ"ל מבתי היולדות, אבל התערבות של גורם מסחרי משפיעה גם על הגישה של הצוות הרפואי. זה שבבתיה"ס לסיעוד ולרפואה לא לומדים מספיק על הנקה, זו בעיה גדולה, אבל אחרת.
נושא השיווק הוא מורכב ויש לו חלק עצום בבעייתיות – גם בעבר אנשי צוות רפואי לא למדו על הנקה, ובכל זאת נשים הניקו 🙂
אבל סביר להניח שהם ידעו יותר ממה שיודעים היום כי:
אחות שהיא אם היניקה, אחות שעוד לא ילדה ילדים משלה צפתה באמה או בקרובות משפחה מיניקות, והרופאים היו אבות לתינוקות יונקים :)))
הידעתם שלמשל בניו-זילנד אין דבר כזה תינוקיה.
הפלא ופלא, התינוק מצא עם האמא שם מקומו, אם זה מה שהיינו משדרים (אנחנו כחברה) ליולדת מהיום הראשון בבית החולים, זה היה משנה הרבה.
במקום זה היא מתרגלת שמהיום הראשון מישהו רוחץ/מחליף/מאכיל בשבילה ואז היא לא יכולה כבר לחכות לגיל 3 חודשים בו היא שוב תיתן למישהו אחר לטפל בו ויוצאת לעבוד בכל מיני טענות מטופשות.
רק שתדעי לך, שאפשר להניק מלא וגם לעבוד מלא מגיל 12 שבועות. קוראים לזה שילוב שאיבות.
ורק שתדעי לך, שצורת ההתבטאות שלך היא טוקבקיסטית במובן הרע של המילה.
ככה זה כשהאמת כואבת
את עשית בחירה מסויימת.
לדעתי הבחירה שלך מוטעית.
לדעתך הבחירה שלך קשה.
עכשיו את מנסה להצדיק את הבחירה שלך בעזרת השתלחות באחרים.
לא חבל?
הרבה זמן אני חושבת על זה: מה יקרה אם בתי החולים יסרבו לקבל "חינם" תמ"ל למחלקות, יקנו אותו באופן רנדומלי ויגישו אותו – כשצריך – בלי לדעת של איזו חברה זה, ובמקביל יעודדו חברות חיתולים וחברות של משאבות להיכנס לבתי החולים ולפרסם שם את עצמם כמה שבא להם? אני יוצאת מנקודת הנחה שבתי החולים זקוקים לכסף שהם מקבלים וקשה להם להגיד לא, ומצד שני, פרסומת אינטנסיבית לחיתולים או למוצרי תינוקות אחרים (לא שאני משתגעת על הרעיון) אבל זה פחות גרוע מאשר הפרסומת לתמ"ל.
למה לא בעצם?
יש המון מה לעשות וזה מתחיל בחינוך לדעתי, בעיקר של הצוות הרפואי וזה גם עניין של החלטות אמיצות שהממסד הרפואי צריך לקחת.
בגדול – המעבר להנקה והורדת ההאכלה בתמ"ל בבתי היולדות וחינוך להנקה רק יחסוך כסף לממסד הרפואי בטווח הארוך, כי אותם תינוקות שיקבלו תזונה טובה יהיו פחות חולים בעתיד..
אני מתגוררת באנגליה, ויש לי רק דברים טובים לומר על המערכת הרפואית כאן בכל הקשור ללידה. בקורס הכנה ללידה בסיסי שלקחנו פה בבית החולים נדהמנו מן הגישה. את הטיעון שהבאתי לעיל לטובת הנקה שמעתי מאחות בית חולים. בנוסף, כאשר אחד ההורים שאל לגבי האכלה בבקבוק האחות ענתה באופן חד משמעי – "אני מצטערת, פה אנחנו בייבי פרנדלי ולא תשמע מאיתנו מילה על תמ"ל. משרד הבריאות האנגלי ממליץ על הנקה עד גיל חצי שנה לפחות".
אז יש מה לעשות, ואני מקווה שמערכת הבריאות בארץ תדע לקחת החלטות אמיצות.