15 טעויות שיכולות לגמור את ההנקה

 

 

"איפה טעינו?" שאל אותי רופא המשפחה החביב, וסיפר באנחה על פציינטיות שלו שמתקשרות בדרך מבית היולדות הביתה, לבקש כדורים לייבוש החלב. יש לי השערות לגבי איפה טעינו כחברה, ושם נמצאת הטעות האמיתית והגדולה, אבל על הדרך יש גם טעויות משמעותיות אחרות, ברמת הפרט, שיכולות לקלקל את החוויה לאמא שכן רוצה להניק.

1. האמירה "אם יסתדר, בסדר, ואם לא – לא"

 

משפט נפוץ, בעיקר לקראת לידה ראשונה. מה לעשות, הנקה היא עניין חשוב מכדי לומר לגביו "לא נורא אם לא ילך", ומועד לקשיים ואפילו לכשלון אם לא ניגשים אליו נכון. לא מספיק לקוות שיהיה בסדר. צריך להתכונן, לקרוא, ללמוד, ולהשתדל לגייס סביבה תומכת.

 

 2. קבלת עצות מנשים שלא הניקו בעצמן, או שהיתה להן חוויית הנקה לא טובה

 

לא הייתי הולכת ללמוד נהיגה אצל מישהו שאין לו רשיון נהיגה בעצמו, אבל בתור אמא טרייה, היה לי קל להניח שכל מי שילדה חודשיים ומעלה לפניי, היא אמא מומחית שכדאי לנסות ללמוד ממנה. יש הרבה אמהות שלגביהן זה נכון, ויש כאלה שלא. קשה לפעמים להבדיל בין שני הסוגים.

3. המחשבה שאם רופא או אחות אומרים משהו על הנקה, הם בהכרח יודעים על מה הם מדברים

טוב, עניין הממסד הרפואי וההנקה מצדיק כבר רשימה נפרדת. האמת העצובה היא שכמעט כל הרופאים עדיין לא לומדים משהו משמעותי על הנקה בכל שנות לימודיהם, וגם לא בזמן ההכשרה המעשית. לפחות לא מידע רלוונטי ליולדת טרייה. הם לומדים קצת על דלקות בשד, הם לומדים קצת יותר על הרכבי תמ"לים שונים. הם גם לומדים ש"הנקה זה חשוב". גם לחץ דם תקין זה חשוב, אבל בביה"ס לרפואה לא מסתפקים באמירה הזו, אלא נותנים לרופאים כלים מעשיים להעלות או להוריד אותו במקרה הצורך. לעומת זאת, אף אחד לא נותן לסטודנטים לרפואה כלים מעשיים לבדיקת ניהול הנקה.

 

למרבה המזל, יותר ויותר אחיות היום עוברות קורסים והדרכות שונים לגבי הנקה, אבל גם שם צריך להיות זהירים, מאחר שיש שונות גדולה מאוד ברמת הידע, ולפעמים מעט ידע יכול לגרום הרבה נזק.

 

4. "ניתן בקבוק אחרי ההנקה ונראה אם התינוק עדיין רעב", וחברו "נשאב ונראה אם יש מספיק חלב"

 

בהרצאה מוקלטת ששמעתי לאחרונה (ולדאבוני שכחתי את שם המרצה) היא הסבירה את העניין יפה: תינוקות נולדים עם רפלקס מציצה חזק. רפלקס הוא משהו בלתי רצוני: אם תשימו בבקבוק נוזל קירור למנוע ותיתנו אותו לתינוק, הוא ישתה גם אותו. יש דרכים טובות יותר לוודא שהתינוק מקבל מספיק חלב.

ובאשר לשאיבה – שנים רבות של אבולוציה תכנתו את המוח הנשי להגיב לסימנים הכי low-tech שאפשר: מגע של התינוק, ריחו, מראהו, קולו (ויעידו על כך האמהות שמתחילות לטפטף חלב לקול בכיו של תינוק זר, או שמצליחות לשאוב רק אם הן מסתכלות על תמונה של תינוקן או מריחות בגד שלו). זמזום של משאבת פלסטיק יעורר את שחרור החלב באופן נרכש, ותינוק בריא שיונק היטב תמיד יצליח להוציא מן השד יותר חלב מכל משאבה, משוכללת ויקרה ככל שתהיה.

הניסיון למדוד את ההנקה בכלים מכניים "הגיוניים" כביכול, כאילו היה השד בקבוק או ברז, לא עובד.

 5. "כאב הוא חלק נורמלי מההנקה"

 

לא, הוא לא. שום חיה מניקה אחרת בטבע לא היתה ממשיכה להניק עם כאבים ופצעים. כאב הוא סימן התראה שמשהו לא בסדר. וגרוע מכך, כשההנקה מכאיבה השד לא מקבל גירוי מספיק. בשבועות הראשונים הגוף מייצר עודפים של חלב, אז הבעיה פחות מורגשת, אבל במקביל הגוף עורך רישום של הביקוש, והנקה לא יעילה מסמנת לו שצריך ליצר פחות. כשהמצב הזה נמשך כמה שבועות, ייצור החלב עלול להיפגע בצורה בלתי הפיכה.

 

6. "לא נורא אם התינוק לא יינק בחדר הלידה"

 

מאחר שלאנשי צוות רבים לא ברורה עדיין חשיבות ההנקה בכלל, גם לא ברורה חשיבות ההנקה זמן קצר לאחר הלידה. קורה לעתים קרובות שהמיילדת דואגת קודם כל לסמן וי על סיום הלידה: למדוד את התינוק, לרחוץ אותו, להעביר את האמא לחדר התאוששות או למחלקת היולדות. ההנקה? היא יכולה לחכות.

 

אז זהו, שלא. עדיף שההנקה לא תחכה. תינוקות נולדים ערניים ונכונים לינוק, בעיקר בלידות טבעיות, ואחרי כשעתיים יש סיכוי טוב שיירדמו לכמה שעות. לתינוק שינק בשעתיים שלאחר הלידה יש סיכוי טוב יותר להתחיל ולהמשיך בהנקה ללא בעיות.

 

7. מתן מוצצים ובקבוקים (אפילו עם חלב שאוב) מגיל צעיר מדי

 

נכון שיש תינוקות שעוברים בלי בעיה משד לבקבוק למוצץ ובחזרה, אבל יש כאלה שלא. אם הדבר הראשון שתינוק יכניס לפה יהיה פטמה מלאכותית, שאפשר למצוץ רק את הקצה שלה, בלי לפתוח פה גדול, יש סיכוי טוב שהוא ינסה לשחזר את הטכניקה גם על השד. לבקבוק לא משנה אם הלשון או החניכיים מתחככים בו, אבל פטמות אנושיות הן קצת יותר רגישות וגם נפצעות בקלות. אז נכון, אפשר ברוב המקרים לתקן, וללמד את התינוק טכניקה נוחה ולא מכאיבה, אבל זה דורש זמן, מאמץ ובעיקר – פנייה לעזרה מקצועית. האם שווה לקחת את הסיכון? כל אחת עושה את החשבון האישי שלה.

 

8. המעטה בחשיבות ייעוץ הנקה מקצועי

 

המקצוע הזה חדש יחסית, ואין לו יחסי ציבור. יועצת הנקה מוסמכת IBCLC צריכה ללמוד המון חומר תיאורטי, לצבור אלפי שעות קליניות, לעבור בחינה בינלאומית ולחדש אותה פעם בכמה שנים, אבל לא מעט אנשים עדיין חושבים שמה שיועצות עושות בפועל מסתכם בלומר "תמשיכי להניק! אפילו שכואב! אפילו שהתינוק בוכה!"

 

נכון שייעוץ הנקה עולה כמה מאות שקלים, ונכון שממש טיפשי שייעוץ הנקה איכותי לא נכלל עדיין בסל הבריאות. אבל כשההנקה לא הולכת, ההוצאה על תמ"ל גדולה בהרבה. הוצאה של 150-550 שקל על ביקור יועצת (ברוב המקרים מספיק ביקור אחד) נתפסת כגבוהה מדי לא מוצדקת, להבדיל מהוצאה מתמשכת של 35-45 שקל לקופסה שמספיקה לשלושה-ארבעה ימים.

 

נכון גם שבין יועצות ומדריכות ההנקה יש טובות יותר ופחות, וגם כאן צריך לפעמים מזל ולהיעזר בהמלצות. כמו עם כל בעל מקצוע אחר.

 

9. חוסר ביטחון ביכולת לספק די חלב, או חלב "באיכות מספיקה"

 

קורה גם שיש מיעוט של מי שפיר, אבל מתי בפעם האחרונה פגשתם הריונית שמטרידה את עצמה בשאלת כמות או איכות מי השפיר שהיא מייצרת? כן, יש מקרים מועטים שבהם אשה לא יכולה להניק או להניק בלעדית, בדיוק כפי שיש מקרים של מיעוט או ריבוי מי שפיר, אבל כמעט כל מניקה שואלת את עצמה בשלב כלשהו יש לה מספיק חלב והאם הוא טוב מספיק. ואם היא לא שואלת את עצמה, כבר יימצא מי שישאל אותה. גם זה עניין שמצדיק רשימה נפרדת וארוכה.

 

10. העדר סביבה תומכת

 

הנקה איננה עניין שבין האמא לתינוק בלבד. בן זוג תומך מגדיל משמעותית את הסיכויים להצליח בהנקה, וכך גם אמא, נשים אחרות במשפחה, וכמובן – חברות. אם המשפחה הקרובה לא תומכת, כדאי מאוד לנסות למצוא נשים מניקות אחרות שיוכלו לתמוך בך. אפשר למצוא אותן בפורומי הנקה ברשת, במפגשי ליגת לה לצ'ה, ובחוגים לאמהות ותינוקות.

 

11. ההחלטה על שילוב של תמ"ל "כדי שגם אחרים יוכלו לעזור"

 

הבעיה כאן מתחילה כשייצור החלב נפגע (בפרט כשמתחילים לשלב מגיל צעיר מדי), או כשהתינוק מפתח העדפת בקבוק (כנ"ל), ואז השילוב – או אפילו הגמילה – הוא כבר לא מבחירה אלא כורח. ומה שיותר חשוב – הנקה היא עניין של מינון. נכון שכל טיפה חשובה, אבל הנקה בלעדית אפקטיבית יותר מאשר הנקה חלקית. הטיפול בתינוק חדש לעתים קרובות תובעני ולא פשוט, אבל יש עוד הרבה דרכים אחרות לעזור ליולדת טרייה שאינן כוללות האכלה של התינוק.

 

12. קושי להניק בציבור

 

כבר כתבתי על זה בהרחבה (כל ההפניות ברשומה הזו הן לרשומות קודמות שלי), אבל בקצרה – הצרכים הבסיסיים של התינוק קודמים לדעות הקדומות ולתפיסות השגויות של המבוגרים. אמא שלא יוצאת מן הבית כי יש לה תינוק יונק, לא תניק לאורך זמן. כמובן שאי אפשר להכריח אשה להרגיש בנוח להניק בציבור, אבל אפשר לנסות ולמצוא פתרונות יצירתיים. וסביבה תומכת, כבר אמרנו.

 

13. חשש מלהניק בזמן לקיחת תרופות או בזמן מחלה של האם

 

האמת היא שרוב התרופות מותרות בהנקה, ולאלה שלא – ברוב המקרים אפשר למצוא חלופות (יש קו מידע מצוין על תרופות בהנקה במרכז הרפואי רבין/בילינסון: 03-9376911). פרט למחלות קשות ספורות, אם האמא חולה, עדיף שתניק, מאחר שהיא באה עם התינוק במגע ממילא, ויתר על כן – הגוף שלה מייצר נוגדנים למחלה הספציפית שבה היא חולה, ואת הנוגדנים האלה היא מעבירה לתינוק.

 

14. פירוש שגוי של התנהגות התינוק

 

יש הורים שחושבים שתינוק שיונק לעתים קרובות מעיד על כך שאין מספיק חלב. למעשה, מדובר ברוב המקרים בתינוק נורמלי, שעובד בצורה המתבקשת ליצור את כמות החלב הדרושה לו. יתר על כן, בחלק מן המקרים, דווקא תינוק ש"פותח רווחים" וישן כל הלילה הוא תינוק שצריך לדאוג לו.

15. הפנמה של השקר החברתי-מסחרי הגדול, שלפיו פרט לקשר הרגשי, אין הבדל גדול בין הנקה לתמ"ל

בגלל המחשבה הזו (שלא, אין לה שום בסיס, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן לנסות ולמצוא לזה הוכחות מחקריות ולפרסם כאן בתגובות) הרבה הורים מוותרים בקלות רבה מדי על ההנקה. מה לעשות, יש הבדל. ההנקה, במילים פשוטות, היא המשך של ההריון, השלב ההכרחי להמשך התפתחות תקינה של התינוק. תינוק נולד "לא גמור", וכמו שבהריון, גופה של האם הזין אותו בצורה אופטימלית, ההנקה ממשיכה לעשות זאת עד שיהיה מפותח ועצמאי יותר. לשם השוואה, העובדה שפגים שורדים מחוץ לרחם עוד לא עושה הריון מקוצר לשווה ערך להריון מלא.

עד כאן הרשימה.

שתבינו, אני לא באה בטענות אל אמהות. בחברה שבה אנו חיים, חברה שטועה בגדול ובאופן מערכתי בכל הקשור בהנקה, חברה הנשלטת על ידי אינטרסים מסחריים שנוגדים את ההנקה – פלא שכל כך הרבה נשים מצליחות להניק. 

 

כדי לחסוך בטוקבקים, אני מסייגת ואומרת שיש מקרים שבהם ההנקה תצליח למרות כל הנ"ל, עם תינוק נחוש והרבה מזל. בסדר. כמו כל החיים, גם זה עניין של סטטיסטיקה.

 

אני גם מודעת לכך שיש מקרים של בעיות אובייקטיביות, שגורמות לכך שגם הקפדה על הימנעות מכל טעות אפשרית וגיוס כל התמיכה שבעולם, לא יעזרו: הגוף לא ייצר מספיק חלב או לא ייצר בכלל, או שהגוף ייצר אבל לתינוק לא תהיה דרך לקבל את החלב הזה בהנקה. אני רואה ומכירה גם את המקרים המצערים האלה. אבל הם נדירים בהרבה מן המקרים שבהם ההנקה לא הצליחה בגלל שגיאות וקשיים חיצוניים, חברתיים, והבלוג הזה – לא רק הרשימה הזו אלא באופן כללי – עוסק בעיקר בפער שבין הרצון של האמהות שרוצות להניק לבין מה שקורה בפועל.

 ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 8:13 AM

    טוב, אני לא מניק, כי אני בן, אבל עברתי שני ילדים, והייתי עד מקרוב לכל התהליכים הלא פשוטים, ונראה שאת יודעת לא מעט ומנסה לעזור וגם להפריך כמה מושגים מוטעים, מעניין ואמין, תודה

  • חנן  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 8:35 AM

    אני מכבד את הלגיטימיות שבהנקה ומאמין שכל אחת צריכה לעשות את מה שהכי טוב בשבילה. אבל אני מתנגד לשטיפת המוח הנוגעת לנושא הזה, הגורסת שמי שלא עושה זאת פשוט טועה.
    אני באמת רוצה לדעת ולא ממקום רע חס וחלילה, מי את שתקבעי שהחברה בה אנו חיים טועה בגדול בכל הקשור להנקה? למה האמת היא אצלך ולא אצל האם שבאמת הייתה רוצה להניק אבל לא יכולה, או זאת שצריכה לצאת לעבודה ואין לה זמן, או סתם אצל זאת שפשוט לא רוצה?
    ראיתי מקרוב את שטיפת המוח הזו בבית החולים ורק שתדעי שלפעמים הלחץ שמופעל על היולדת הצעירה גורם לפעולה ההפוכה בדיוק וחבל. תנו להן אוויר וחופש לעשות את מה שנראה להן ואל תלחיצו אותן בנושא ההנקה. אני חושב שבסוף זה יעבוד לטובתכן..

  • רונית  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 10:21 AM

    והייתי מדפיסה ושולחת לכל חברותי שעתידות ללדת ילד ראשון.
    אבל
    יש פה כמה מונחים שלא ממש מוסברים עד הסוף, ואולי כדאי להרחיב.
    למשל "יש דרכים טובות יותר לוודא שהתינוק ינק מספיק" אולי כדאי להרחיב (מספר חיתולים רטובים, עליה במשקל, תינוק רגוע).
    לאהמות שלא מבינות מהחיים שלהן שווה לפרט יותר.
    ואת מאד מאד עדינה עם הצוות. על סמך נסיוני והשטויות ששמעתי מאנשים שאמורים להיות אנשי מקצוע, הייתי אומרת שעדיף לפתח פארנויה ולא להקשיב לאיש אלא אם הוא יועצת הנקה מוסמכת. בחיי. אחיות בבית יולדות, אחיות טיפת חלב, רופאי ילדים, ברוב המקרים פשוט לא יודעים כלום.
    הבורות היא עצומה סביב הנושא הזה, ואשה במצוקה תיעזר בכל אחד שנראה כיודע על מה הוא מדבר.

    תודה.

  • תא  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 11:03 AM

    או יותר נכון, לא ממש לחלוק עליו נמרצות אלא יותר לסייג אותו:

    בשבועות הראשונים להנקה, מידה מסויימת של כאב יכולה להיות בלתי נמנעת. אני לא מדברת על כאבים שנובעים מפצעים / מתפיסה לא נכונה. אני מדברת על כאבים שיכולים לקרות גם כשההנקה נכונה ותקינה לחלוטין, ורק הזמן והמשך ההנקה התקינה מרפאים אותם. כאבים כמו הכאב של רפלקס שחרור החלב בתחילת הנקה בשבועות הראשונים, או כמו הכאב של פטמות רגישות שצריכות להתרגל ליניקה. זה לא עניין חריג שלגוף לוקח לפחות כמה שבועות להסתגל להנקה.

    מן הסתם הכאבים שתיארתי גורמים להרבה פחות סבל מכאבים שנובעים מהנקה לא נכונה. רפלקס שחרור החלב, למשל, כואב רק בתחילת הנקה ולא לכל אורך ההנקה.

    ואת כל הדברים האלה אני אומרת לא רק מניסיוני כמניקה הנקה מלאה בחודשים האחרונים. אישרו לי אותם יועצת הנקה מוסמכת (ומעולה, שעזרה לי מאוד!) ומניקות אחרות.

  • עדי ד  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 7:02 PM

    אני הנקתי, ומסכימה עם מה שאת אומרת בגדול. אבל הטוטאליות שלך ושל תומכות הנקה אחרות מרתיעה נשים מלהאזר לפעמים.
    מעבר לזה יש נשים שגם אם הן יכולות פיזית להניק ריגשית לא מסוגלות לזה. לדוגמא מקרה מצער שאני מכירה שאישה עבדה את אביה בסמוך מאוד ללידה, הנקה בעיקר בלידה ראשונה דורשת ומקצינה את הטוטאליות של טיפול בילד, נכון זה יותר טוב אבל לפעמים זה עלול לגרום למצוקה מאוד קשה אצל האם שבטוח לא תהייה טובה לילד

  • חנה בית הלחמי  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 7:30 PM

    היא הרי חלק מהלחץ הבלתי נסבל להנקה, המבטים המאשימים המונחים על אם שיושבת עם בקבוק בחדר הנקה, וכולי. אני, אישית, אחרי הלחץ האימתני הזה בהריון ראשון שהביא לטעות האיומה של שלושה שבועות של הנקה מיותרת, לקחתי את הכדורים מס' שעות אחרי הלידה השניה, ובא לציונה גואלת. הניסיון הדכאני לדרג דירוג איכותי את ההנקה מול אי-הנקה, הוא אבי אבות הטומאה בעיני בכל מה שקשור להתייחסות לנשים יולדות. אין שום, אבל שום הבדל. אנחנו לא במדינת עולם שלישי עם בעיות במים וסכנת חיים לאוכלי פורמולה. יש תעשייה אלטרנטיבית שלמה שיושבת על מצפון של נשים צעירות, וחבל שכך. מי שרוצה וכייף לה – שתניק. מי שמטיפה להנקה כערך – היא עצמה מהווה אנטי-ערך בעיני. אגב, אצלי – הילדה שלא ינקה היתה תינוקת חסונה פי אלפי מונים מהילד שינק.

    • אני  ביום 18 ביוני 2014 בשעה 5:00 AM

      זאת לא הטפה להנקה כערך. זאת עובדה מוכחת.
      אפשר להתווכח על ההטפה אבל לא על העובדה שחלב אם טוב יותר לתינוק ..

  • חנה בית הלחמי  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 7:31 PM

    ההנקה בלידה הראשונה הלכה לי חלק לגמרי, בלי כאבים, עם שפע חלב. קשה לטפול עלי "חוויה לא טובה של הנקה".

  • עדי  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 8:55 PM

    שרון – תודה רבה! מחמם את הלב לקרוא.

    רונית, תודה רבה גם לך! לגבי המידע שציינת את מוזמנת להעתיק לחברותייך מהלינק הזה:
    http://www.lllisrael.org.il/feeding.asp?subCat=4&itemID=13
    אפשר למצוא את הנתונים האלה גם באתר משרד הבריאות הישראלי.
    בכלל באתר ליגת לה לצ'ה ישראל יש מידע חשוב, ומומלץ לנשים בהריון גם להגיע למפגשים הקבוצתיים החודשיים (יש פירוט באתר).

    תא – אני מסכימה בצורה מסויגת 🙂 נכון, יש מקרים שרפלקס שחרור החלב כואב – אבל להתרשמותי זה לא נפוץ. בנוסף, אצל הרבה נשים יש בהתחלה רגישות בפטמות, שנובעת משינויים הורמונליים – וההגדרה על הגבול בין רגישות לכאב היא אישית. רוצה להתפשר על "כואב!" (עם סימן קריאה)? 🙂
    אצל נשים ג'ינג'יות יש לפעמים רגישות/כאב עוד יותר גדולים. יחד עם זה, חשוב לי להדגיש שהרבה פעמים מה ש"עובר מעצמו עם הזמן" יכול לעבור תוך רגע בשיפור של התפיסה.

    עדי ד – "טוטאלית" זה כבר יותר טוב מ"פנאטית", שגם ככה יש כאלה שקוראים לי… אני אקח את ההגדרה הזו כמחמאה.
    וברצינות – מה זה טוטאלית? כשאשה פונה אליי ורוצה לגמול, אני נותנת לה את כל המידע שהיא צריכה. כשאני מזהה שאמא מתלבטת חשוב לי לדבר איתה על גמילה/ייבוש – כי גם את זה צריך לדעת לעשות בלי להזיק לגוף (עדיין יש שממליצים לנשים לקשור את החזה, להפסיק בבת אחת ועוד עצות מסוכנות). כשאשה מתייעצת לגבי חזרה לעבודה, אני מיידעת אותה שאפשר גם להניק רק בזמן שהיא בבית, דנה איתה באפשרויות שאיבה, וכו'. אני לא מניקה עבור אף אחת ולא קמה במקום אף אחת בלילה.

    וכל זה – בלי לשלול מהעובדה – עובדה, לא דעה – שהנקה מלאה ובלעדית עדיפה על פני הנקה חלקית, ושהנקה חלקית עדיפה על אי-הנקה. זה המידע, וכל אחת עושה איתו מה שמתאים לה. הבלוג שלי לא מדבר על אמא זו או אחרת אלא מנקודת מבט רחבה יותר.

    לגבי מסוגלות רגשית – התייחסתי גם לזה ברשימה "למה אני מניקה" (פיסקה לפני אחרונה). אני לא מתעלמת מזה.

    יש לי בעיה עם הניסוח "מצוקה מאוד קשה אצל האם שבטוח לא תהיה טובה לילד". מצוקה קשה, מכל מיני סיבות, לא טובה לילד. אבל הברירה בדרך כלל, למרות הקלישאה, היא לא בין "אמא לא-מניקה ומאושרת" לבין "אמא מניקה ואומללה" – אני חושבת שאשאיר לאביטל (שבטח תגיע לכאן היום או מחר) לענות על הנושא הזה, כי היא מנסחת את זה כל כך יפה 🙂

  • עדי  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 8:56 PM

    חנן – אתה מוזמן לקרוא עוד בבלוג הזה, בעיקר בלינקים שנתתי – רוב התשובות שם, אבל אני ארחיב.

    מי אני: אני קוראת ולומדת על הנקה ומדברת עם הריוניות, מניקות ולא-מניקות, כבר קרוב ל-12 שנה, במסגרות רשמיות ולא רשמיות, בכנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל, מרצה לפעמים על הנושאים האלה, מנחה קבוצות של אמהות מניקות. אני מדריכת הנקה זה קרוב לשמונה שנים ובמסלול לימודים לקראת הסמכה כיועצת
    IBCLC
    + סטאז' מעשי בחדר הנקה באחד מבתיה"ח הגדולים בארץ. משהו אני יודעת.

    אני קובעת שהחברה שלנו טועה בגדול בגלל הפער בין העמדות הרשמיות של כל ארגוני הבריאות, בארץ ובחו"ל, לגבי חשיבות ההנקה – לבין נתוני ההנקה הנמוכים בעולם המערבי. הנושא של "החחלטה האישית" הוא בלתי נפרד מהתהליכים החברתיים-כלכליים-פוליטיים בחברה שלנו. האמת היא לא אצלי – היא אצל כל אלפי החוקרים שבדקו את הנושא מבחינה מחקרית, ואצל מיליוני שנות אבולוציה של מחלקת היונקים. אני רק מפנה פנס קטן אל האמת הזו.

    אני חושבת שכבר כתבתי בתגובות שלי לטוקבקים בבלוג הזה – אם יש לך הפניה למקור רציני שמראה שאין הבדל בין תינוקות יונקים ללא-יונקים בשום תחום שהוא, או שממליץ – מבחינה רפואית – להניק או לא להניק לפי בחירת ההורים, אני מאוד אשמח לראות. כתבתי את זה כבר כמה פעמים ואף אחד עדיין לא שלח לינק. ואגב זה תקף גם לגבי ההבדל בין אמהות מניקות ללא-מניקות – ואני מדברת על האספקט הרפואי בלבד – סוגי סרטן שונים, בריחת סידן – שאי-הנקה מסכנת בהם את הנשים).
    בעצם, מה אני צריכה גורמים רפואיים? תיכנס לכל אתר של יצרני תמ"ל ותראה מה הם כותבים על איכותו של המוצר שלהם לעומת חלב אם (הטקסטים הם ברוח "אין כמו חלב אם"; "לעולם לא נהיה טובים כמוך" וכו').

    כולנו מכירים את התינוקות שלא ינקו והכל אצלם סבבה. איכשהו מתברר שמספרם עדיין נמוך מכדי לשכנע את ארגוני הבריאות בכל העולם – בחברות מפותחות ולא-מפותחות כאחת – לשנות את ההמלצות שלהם (תזכורת לעצמי: להכין פעם רשימה שתצטט את ההמלצות האלה ממדינות וארגונים בעולם). בעניין זה ראה גם את הרשימה שלי שכותרתה "מבחינה סטטיסטית, אתם לא קוראים את זה עכשיו".

    באופן אישי אני מודעת יותר מדי טוב לקשיים ולאתגרים של האם שלא יכולה להניק (מקרים נדירים) האם שחוזרת לעבודה (אם רוב הנשים היו מניקות רק עד לחזרה לעבודה, כבר היה מדובר בהישג משמעותי ביותר) ואלה שלא רוצות – אני מכבדת את בחירתן, ומקווה שהיא אכן מושכלת ומתוך ידע. אני לא משכנעת אף אחת להניק – יש לי מספיק פניות בטלפונים, במיילים ופנים אל פנים מצד אלה ש*כן* רוצות להניק ומתקשות. ונכון לעכשיו, אגב, המענה לכל הפניות האלה הוא בהתנדבות. הלימודים והסטאז' הם בתשלום – אני משלמת עבורם.

    אלה שלא רוצות להניק מסתדרות מצוין בלעדיי 🙂

    השתמשת במושג "שטיפת מוח". שטיפת מוח היא דבר שנכפה על אדם, מונע ממנו מידע, מציג מידע חלקי או שקרי, ומשתמש בדרכים בלתי ראויות אחרות. דרך לגיטימית בחברה שלנו לשטיפת מוח היא פרסומות. מתי לאחרונה ראית פרסומת להנקה? בינתיים האינטרנט חופשי, ואני לא כופה על אף אחד או אחת להיכנס לבלוג שלי. ויש לי הרבה יותר מדי כבוד לנשים מכדי שאשתדל למנוע מהן מידע. מה שיש בבלוג שלי הוא כמעט אך ורק מידע, וכשמדובר בדעות (כמו ברשימה "למה אני מניקה") זה די ברור.

    נשים אחרי לידה נמצאות במצב רגשי ונפשי מיוחד מאוד. קל מאוד לפגוע ברבות מהן, לערער את בטחונן. כל בכי של התינוק הטרי מעורר בחלקן סערת רגשות. אני לא יודעת מה אתה ראית בבתי חולים, ולא חולקת על כך. יש אנשים לא רגישים בכל מקום, מן הסתם. מנגד אני רואה עוד דברים – יולדות שיוצאות מביה"ח עם שקיות עם לוגו של חברות מסחריות, שבקבוקים עם סמל מסחרי מוכנסים דרך קבע לעריסות התינוקות שלהן, שמקבלות הביתה עם שליח דוגמיות תמ"ל, ועוד ועוד. אני רואה מרפאות ובתי חולים שתלויים בהם פרסומים של חברות תמ"ל, שמציעים דוגמיות. רופאים מכובדים מאוד שמציעים בקליניקות שלהם להצטרף למועדוני הלקוחות של חברות התמ"ל. רופאים ואחיות שמתוגמלים בקרנות מחקר, בכנסים מפנקים בארץ ובחו"ל, במתנות, ע"י חברות התמ"ל. ישראל חתומה על קוד בינ"ל שאוסר את כל אלה, אבל הכסף – וזה כסף גדול – קובע את המציאות, בינתיים.

    ולסיום – הפריע לי ה"לטובתכן" שלך, למרות שברור לי שהוא מכוונה טובה. טובתנו? על מי אתה מדבר? אני מייצגת את עצמי, והילדים שלי, ברוך השם, ינקו. אני לא מקבלת אחוזים על כל תינוק נוסף שיונק או כל אמא נוספת שמניקה… זה שאמא שרוצה להניק מצליחה משמח אותי, כמובן, אבל זה לא "לטובתי" במובן שאליו מכוון ניסוח כזה.

    תודה על מה שכתבת, באמת. נתן לי הזדמנות לאוורר קצת תשובות לשאלות נפוצות – נראה לי שזה כבר יעלה בפוסט נפרד מתישהו 🙂

  • רחל  ביום 24 במרץ 2008 בשעה 10:55 PM

    על רשימות מעניינות, כנות, בהירות וחיוניות.

  • עדי  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 12:43 AM
  • אביטל  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 8:27 AM

    הגישה שלי מאד פשוטה: תינוק צריך את האמא שלו ותינוק צריך לינוק. ביולוגית, זה מה שהוא צריך. מיליוני שנות אבולוציה גרמו לכך שהחלב שאמא שלו – עצבנית או לא – מייצרת, מתאים בדיוק לבניית מוחו, גופו.
    ואמא שלו – יכולה להיות עייפה, מרוטה, עצבנית. עדיין, זה מה שהוא צריך. תינוק לא גדל הרי בסביבה אופטימלית, בהכרח. ואם יש גורמים אחרים שבגללם אמא שלו מאד עצבנית? ואם בדיוק פיטרו את אבא שלו מהעבודה, או שיש לו אח מאד חולה?
    העניין הוא, שרק כשמדובר בהנקה יש "תחליף". וכשיש תחליף, כשיש אלטרנטיבה, נורא קל להגיד את המשפט הזה, ש"עדיף אמא מאושרת ומתמ"לת על פני אמא עצבנית שמניקה".
    הרי בהורות יש כל כך הרבה מצבים אחרים שגורמים לנו להיות עצבניות, לא נחמדות. אני, למשל, כשהילדים שלי היו חולים ולא ישנתי כמה לילות, ממש לא הייתי נחמדה ובטח לא רגועה. עדיין, זה לא גרם לי לחפש מטפלת שתהיה איתם בלילה, עד שיבריאו.
    כנ"ל לא כשחגרתי את ילדיי בכיסאות בטיחות ברכב, בעודם צורחים. לא הייתי רגועה בכלל.
    כנ"ל לא כשהם היו נשכבים על רצפת הסופר וצורחים. לא הייתי רגועה ולא הייתי נחמדה. מה עשיתי? התמודדתי עם המצב.
    כשמתייחסים למשהו בתור ברירת המחדל, דברים נהיים פשוטים יותר. כשיודעים שהנקה זה מה שהילד צריך, ואין אלטרנטיבות משביעות רצון, גם הקשיים הופכים לקלים יותר ובעיקר – לפתירים יותר.
    ואם זו תהיה ברירת המחדל לכל החברה, מערך התמיכה, העזרה והידע המקצועי שכל אמא תקבל, יהיה כזה שיהיו הרבה יותר אמהות שיהיו גם מאושרות וגם מניקות. ולזה צריך לשאוף. לא לוותר מראש ולהרים ידיים, ולהעיף את הקושי הזה מעלינו. כי עוד יהיו קשיים, וככה זה בהורות. ולכל דבר יש יתרונות וחסרונות. והחסרונות של מתן תמ"ל הם גדולים לאין שיעור מהחיסרון של אמא רגועה (וכאמור, אף אחד לא מבטיח לנו שאם היא לא תניק היא תהיה רגועה. יש נשים שתמיד הן עצבניות). אבל את זה אפשר להגיד רק כשיש מספיק ידע בנושא, ולפי חלק מהתגובות פה אנחנו מאד רחוקים מהמצב הזה, לצערי.
    ולמה לצערי? כמו עדי, אני לא מקבלת אחוזים על כל תינוק שיונק. אבל הייתי מאד שמחה להגיע למצב שבו נשים עושות החלטה מושכלת ואמיתית, שמבוססת על ידע, ולא על סמך סיסמאות כמו "עדיפה אמא מאושרת, וכו'".

  • קרן של ברק  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 2:10 PM

    וחוץ מזה – פוסט נהדר.

  • עדי  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 7:46 PM

    תודה אביטל, ידעתי שאפשר לסמוך עלייך 🙂

    קרן-קרן? שלום לך!
    ותודה גם.

  • אריאלה  ביום 21 באפריל 2008 בשעה 10:38 PM

    להגיד שאין שום, אבל שום הבדל בין הנקה לפורמולה זו כבר לא בורות, אלא הטעייה ברורה. את אישה משכילה, אז את בטח יודעת שבחלב אם יש, למשל, נוגדנים של המחלות שהאם חלתה בהן שעוברים לתינוק ומחזקים את המערכת החיסונית שלו, או שחלב אם הרבה יותר קל לעיכול לתינוק מאשר פורמולה.
    אני כל פעם מתפלאת מחדש על צעקות "טרור הנקה!" אם טרור ההנקה היה כל כך יעיל, הרבה יותר נשים היו מניקות, מה שלא קורה. אם טרור ההנקה היה באמת מצליח, לא הייתי צריכה כבר עכשיו, כשטליה בת שבעה חודשים, להתחיל לענות לשאלה עד מתי אני מתכוונת להניק אותה (עד מתי שהיא תרצה, כנראה).

    החלטת לא להניק? זכותך, אבל משם ועד לבוא ולתקוף את טרור ההנקה ועוד בטענה המופרכת שפורמולה טובה לתינוק כמו חלב אם המרחק רב, ואם יותר לי, עולה מהמתקפה הזאת גם ריח של רציונליזציה.

  • אריאלה  ביום 21 באפריל 2008 בשעה 10:45 PM

    ידוע שלעשות ספורט (במתינות ובהתאם למצב הבריאותי) זה מאוד מאוד בריא, וכל הזמן יש כתבות שמנסות לעודד אנשים לעשות ספורט. למעשה, אנחנו חיים בחברה שיש בה טרור ספורטיבי, ואף אחד לא רואה בזה בעיה.
    אבל בניגוד לספורט, הנקה, שגם היתרונות הבריאותיים שלה מוכחים, נתפסת ככפייה כי היא קשורה לתחום הרבה יותר רגיש: הקשר בין האם לתינוק, ועד כמה האם מוכנה לוותר על עצמה לזמן מסוים כדי שהתינוק יקבל את הטוב ביותר.
    יש כאן שני כוחות מנוגדים, מצד אחד הרצון לעשות את הטוב ביותר בשביל התינוק, ומצד שני, לנסות קצת להקל על הקושי שבאמהות הטרייה. מאוד חבל שהדרך הכי מקובלת להקל על הקושי היא לוותר על הנקה יותר מדי בקלות, וברוב המקרים, לא מתוך ידע.
    (ולהגיד שאתה "מקבל את הליגיטמיות שבהנקה" רק מראה כמה המצב גרוע, מה פתאום ההנקה צריכה להיאבק על הלגיטימיות שלה?)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 13 במאי 2008 בשעה 3:19 PM

    וואוו בלוג שלם על הנקה. מצטערת אבל השאלה הראשונה שעולה בי היא "אין לך מה לעשות בחיים???" אין לך חיים? אין לך תחומי עניין שאינם קשורים לתלות של התינוק שלך בך?
    קשה לי מאד להבין- גם אני הינקתי אבל לא עשיתי מזה ביג דיל- אולי זה תמרור אזהרה לרמת הריקנות שהגענו אליה, אולי זה עוד מניפסט על מצבה העגום של האישה שנלחמה לקבל שוויון והשכלה וחוזרת מרצונה לעסוק בפיפי קקי וחלב
    שיהיה ברור: הינקתי הרבה (ולא בציבור מצטערת- אני לא צריכה להשתמש בילדים שלי כדי למשוך תשומת לב או כדי להרגיש אשה)
    מתי הפסקנו להיות אמהות והפכנו להיות לוחמות? זה לא פחות גרוע מהכיבוש בעיני

    • דיתי  ביום 7 באוקטובר 2015 בשעה 9:29 AM

      לסמולנית נכת הרגש שכתבה את התגובה שמעלי, אימהות היא משהו הרבה יותר נעלה ומדהים משיוויון והשכלה (ואני כותבת זאת כאחת שנהנית מהשניים), וההנקה היא חלק חשוב ביחסים עם התינוק, ואם עושים את זה נכון ולא מתביישים בקשר עם התינוק אז חווים חויה מהממת הרבה יותר מבונוס או קידום.
      אל תתביישי ברגש שלך, בנשיות שלך ובאימהות. אם אלוקים היה רוצה שלא יהיו נשים הוא היה בורא שני גברים..

  • אמא של יועד ואן  ביום 13 באוגוסט 2008 בשעה 3:49 PM

    אבל יופי של רשימה.
    מאוד נהניתי והתעודדתי.
    גם היום כשאני מניקה את הילדה השניה שהיא כבר בת שנה ושלושה חודשים, עדיין כואב לי, לפחות בהתחלה.
    אני חושבת שזה משום שאני אדם רגיש מדי.
    ואני מניקה בסדר ויש חלב, למרות שהיום זה רק לצורך הנאה ופינוק שלה וגם שחרור והנאה שלי מהיחד הזה.

  • אמא  ביום 11 בפברואר 2009 בשעה 12:45 AM

    באופן אישי אני מאוד מאמינה ביניקה.
    אין דבר אינטימי מזה, וחבל לוותר על היתרונות הבריאותיים שבזה לטובת פורמולות.

  • לוטם  ביום 1 בפברואר 2012 בשעה 6:42 PM

    תודה על רשומה מעניינת.
    אשמח אם תוכלי לכתוב משהו על הפסקת הנקה – לאחר הנקה מלאה וממושכת.
    לפי המלצות של יועצות שונות שבהן נתקלתי (ומשרד הבריאות) הנקתי מלא עד שישה חודשים ואז התחלתי גם מוצקים.
    הקטנה לא ידעה תמ"ל מהו עד תשעה חודשים, ומתוך הבנה של היתרונות הרבים שיש להנקה המוטיבציה שרדה. אך ככל שתרבו ארוחות המוצקים, עלו בי תהיות לגבי היתרון שיש להנקה גם בשלב הזה (מעבר לקשר הרגשי).
    לא נתקלתי במידע לגבי יתרונות של המשך הנקה גם בגילאים האלה, אם יש אשמח להפניה.

  • קארין  ביום 30 במרץ 2012 בשעה 6:44 AM

    אהבתי מאוד את המאמר.אני אמא טריה לבת מתוקה בת פחות מחודש.לצערי הקשבתי לעצות בית החולים בשבועייםנהראשונים,שאמרו שעליה לאכול כל 3 שעות..אני כעת משלמת על כך,התינוקת לא עלתה במשקל3 שבועות,אני ממש רוצה להניק אבל היא לא תופסת,בלית.ברירה התחלתי לשאוב ולתת לה תחליפים במקביל לנסיונות להניק.יש לציין שהיא ינקה בחדר חידה,אבל חוץ מזה רק בשעות ההנקה של בית החולים שהן עם רווחים..נפגשנו עם יועצת הנקה שלא ממש הרגשתי שעזרה.היא אמרה שאולי זה לשון קשורה,אבל לא בוודאות.רופטת ילדיםם שראתה אותה אמרה שאין לה לשון קשורה.וכל אחד אומר לי לגבי ההצלחה בהנקה עצות שונות..שכבר אני לא יודעת למי להקשיב.מקווה שאצליח חהייק ומךפללתנעל כך,אני חושבת דהמאמר מאוד נכון ופוגע בנקודות,והייתי אפילו מפרטת יותר או נותנת במה לסיפורי מניקות שומים על מנת להעלות את המודעות

    • אורטל  ביום 7 בנובמבר 2014 בשעה 2:47 AM

      ווואי את מתארת בדיוק מה שקרה לי באיכילוב.
      האחיות בתינוקיה אמרו שצריך להניק כל 3 שעות…איזה בולשיט.
      הרסו לי את ההנקה.
      שלא לדבר על היועצת הנקה שהראיתי לה את השד שלי ואמרתי לה שיש לי כאבים והשד נפוח….ענתה לי בביטול ונתנה לי לחשוב שהכל בסדר. שבוע לאחר מכן כבר היה לי 40 מעלות חום בגלל גודש בחזה שהפך למסטיטיס, קיבינימט !
      אחא כך נתתי לבת שלי כל טיפה שיכלתי לשאוב החוצה…אבל עברו חודשיים וחצי והלוגיסטיקה גמרה אותי…זהו, ויתרתי.
      ניסיתי יועצת הנרה, משאבה מקצועית מבייבי רותם….מה לא ניסיתי. התינוקת לא הפסיקה לצרוח על השד שלי….ניגמרה ההנקה.

  • אתי  ביום 2 באפריל 2015 בשעה 6:14 AM

    היי
    אני אמא טרייה בת 27 לילדה ראשונה מהממת וקראתי את הכתבה הכל כך מעניינת הזו ואני יכולה להזדהות איתה כי אני בחרתי להניק הנקה מלאה ושמעתי מחברות שילדו בהפרש של שבוע חודשיים וחודש לפניי שההנקה זה סבל שהן לא מוכנות לחוות בשום מצב אבל לרגע יצאתי וניסיתי להבין אם הן חשבו על הילד או הילדה שלהן שזקוקים לכל טיפת חלב שמייצר השד שלנו הן לא חשבו ומיד רצו לייבש את החלב שזה נורא עצוב לחשוב שאמא עושה כזה דבר לא שאני שופטת אבל לנסות לא מזיק
    אני לא נולדתי עם הידע להניק אני קראתי כל כך הרבה מאמרים בזמן ההריון כמה שזה טוב ובריא להתפתחות התינוק שלי לקבל חלב אם וידעתי במיליון אחוזים שאני מניקה , בבית החולים היה לי קצת קשה לא אשקר לא ידעתי איך להניק ולעיתים זה היה מייאש כי התינוקת שלי הייתה בוכה ודורשת לאכול אבל לא התייאשתי
    כשהשתחררנו הביתה זה היה מקור האוכל היחיד שלה אני לא קניתי שום תוספת אוכל בכלל
    למדתי לאט לאט להבין איך זה מתנהל ואיך היא אוהבת שאני מחזיקה אותה בשבוע הראשון אני הייתי מניקה ובוכה כי הפטמה שלי נפצעה וזה היה לא נעים בכלל אבל לא וויתרתי המשכתי להניק מניקה ובוכה בעלי היה רואה זאת ותומך לעיתים מציע אולי נקנה תחליף לחלב אבל אני לא הסכמתי בשום אופן תמיד רצה לי המחשבה בראש שהחלב שלי זה האוכל היחידי שיש בעולם בשביל בתי הקטנה ואם לא זה אז אין משהו אחר וככה התחזקה החלטתי להמשיך להניק אותה היא תלויה בי אני זו שהבאתי אותה לעולם כדי לתת לה את הטוב ביותר מכל הבחינות
    היום היא כבר בת חמישה חודשים ועדיין יונקת אנחנו מטיילות המון בקניונים ובמקומות ציבוריים אני תמיד מוצאת פתרון להניק אותה כי מבחינתי קודם כל היא ברגע שהיא שבעה ורגועה ככה גם אני וככה אני יכולה להמשיך לנהל את הדברים שאני צריכה עכשיו אחרי שלמדנו אחת את השניה הנקה זו חוויה שכל אמא צריכה לעבור זה חיבור שאין כמותו זה כיף ברמה לא נורמלית כיף לי שהילדה שלי נהנית לאכול חלב אם ושזה עושה לה טוב ושאני מעבירה לה את הדברים הנדרשים להתפתחותה
    כיף לי לראות את המבט המעריץ הזה בעיניה שאומרות לי תודה כל פעם שאני מניקה אותה זה לא מובן מאליו אני פשוט כל כך אוהבת אותה שאני מוכנה להניק אותה עד מתי שהיא תחליט שמספיק אז לכל האמהות הטריות אל תוותרו זה אולי בהתחלה קצת קשה ומייאש אבל מהר מאד עם הדרכה נכונה ועם תחושה אימהית לומדים להניק ולהנות מזה כי אם זה מגיע למצב שאת סובלת ולא נהנת מזה אז אל תניקי כי גם התינוק מקבל את מה שאת מעבירה בין אם זה לחץ או כעס או כל דבר אחר הכי חשוב לעשות זאת ברוגע בכל אופן אני יכולה להמשיך לכתוב פה עוד המון כי אני כל כך נהנת לי מהנקה שיהיה בהצלחה לכל האמהות באשר הן

  • ספיר  ביום 26 במאי 2015 בשעה 1:55 AM

    הגעתי לכתבה הזאת בעיקרון במקרה אבל כנראה שממש לא!
    אני 8 חודשים אחרי לידה ראשונה והנקתי בסך הכל חודש וגם בחודש הזה היה שילוב של תמ"ל- בהמלצת בית החולים כי התינוקת ירדה יותר מידי במשקל ביומיים שאחרי הלידה.
    אף אחד לא יבין כמה רציתי להניק וכמה נלחמתי להניק! כל הנקה שלי הייתה נמשכת שעה וחצי!!! קניתי משאבה כדי לגרות את השד כשהבייבי ישנה והייתי יושבת שעות ומנסה לשאוב- בכל תנוחה שאפשר לחשוב עליה! אבל בגלל ששילבו תמ"ל כבר מהיום השלישי שאחרי הלידה ומכיוון שההנקות לא היו מספיקות והילדה הייתה בוכה גם אחרי הנקה של שעה וחצי ומקבלת בקבוק- היא כנראה התרגלה לבקבוק. אחרי חודש, בלילה אחד התינוקת שלי פשוט סירבה להיצמד לשד וצרחה בלי הפסקה עד שויתרתי ונתתי לה בקבוק. אני נשברתי. בכיתי הרבה. הרגשתי חסרת אונים והרגשתי שאני לא מספקת את הצרכים של הבת שלי- שאני לא מספיקה לה…
    ומה אמרו כולם?
    "לא נורא, לא חייב להניק…" "הנה הילדים שלי לא ינקו בכלל ויצאו בסדר גמור!" "למה לך לסבול אם אפשר פשוט לתת בקבוק?.." "זה בסדר, התמ"ל זה ממש כמו החלב שלך!" "כנראה הגוף שלך לא מייצר מספיק חלב" "את לא שותה מספיק" "את לא אוכלת מספיק" וכו' וכו'…
    הכתבה הזאת ממש פקחה לי את העיניים!
    וכבר הבטחתי לעצמי לעשות כל מה שאני יכולה בפעם הבאה ולהניק!
    מסר לאמהות צעירות וחדשות:
    היום אני מבינה שאין, לא היה ולא יהיה כמו אינסטינקט ורגש של אמא. לא משנה אם יש ניסיון או שזה ילד\ה ראשון\נה שלך!!!
    מהרגע שהדבר המדהים הזה גדל בתוככן, אתן מחוברות אליו בכל אופן ודרך! אתן ורק אתן יודעות מה טוב, מתי ואיך!
    הבת שלי בת 8 חודשים- ואני שמחה שהנקתי גם אם לא הרבה זמן ועד הטיפה האחרונה שהצלחתי להוציא. אני יודעת שאני נתתי, נותנת ואתן הכל מהכל בשבילה ובעיקר את עצמי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: