משרד הבריאות נוזף בקופות החולים

אחרי שכתבתי כאן כבר מזמן על שיתוף הפעולה בין קופ"ח מכבי לבין אופטימיל, ועל הצטרפותה של הכללית לחגיגה, בשת"פ משלה עם סימילאק, הוציא סוף סוף משרד הבריאות מכתב לכל קופות החולים בארץ, הזכיר להן את הנחיותיו, והורה להן לחדול מחלוקת ה"שי" הזה. הנה המכתב במלואו (ההדגשות במקור):

 = = = = = = = =
לאחרונה אנו עדים לתופעה של הענקת ערכות שי ע"י חלק מהקופות ליולדות המבוטחות. ערכות אלה מכילות פריטים המעודדים הזנת תינוקות בתרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל).

חלוקת פריטים כגון: קופסאות מזון תינוקות, מחלקי מנות ובקבוקי האכלה, והעברת מסרים פרסומיים ישירים או במסווה של חומר מקצועי, הוכחו כאחד הגורמים העיקריים המרפים את ידי האמהות מהחלטתן להיניק.

הענקת ערכות פרסומיות כאלה ליולדות נעשית בניגוד למדיניות עידוד ההנקה הלאומית ובניגוד לעקרונות הקוד הבינלאומי לשיווק תמ"ל (ארגון הבריאות העולמי, 1981, סעיף 6.2) אליו מחויבת מדינת ישראל. ע"פ הקוד – אסור השימוש במתקנים של מערכת הבריאות לקידום מכירות תמ"ל או מוצרים אחרים העלולים לפגוע בהנקה (בין אם ע"י חלוקת דוגמית בפועל או ע"י הפניה לקבלתן בנקודות חלוקה מחוץ לתחומי בית החולים והמרפאות). כמו כן, הדבר נוגד את הוראות חוזר מנהל רפואה לעידוד הנקה (60/2003).

אין אנו רואים בעין יפה את העובדה שקופת חולים, האמונה על בריאותם של תינוקות ואמהות, מקדמת הזנת תינוקות בתמ"ל.

ודאי ידוע לכם כי:
1.      ההשקעה בעידוד ההנקה תביא להפחתת תחלואת תינוקות במחלות זיהומיות שונות בטווח הקצר ולהפחתת שיעורי ההשמנה והמחלות הקשורות בה בטווח הארוך
2.      להנקה השפעות בריאותיות חשובות גם לאמהות
3.      השקעה בעידוד ההנקה תחסוך למערכת הבריאות כסף רב ועל כן לכולנו אינטרס חזק בעידוד, קידום ושמירה על ההנקה.

= = = = = = = =

על המכתב חתומים ד"ר איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, וד"ר חזי לוי, ראש מינהל רפואה. מצורפים אליו גם תקציר הקוד הבינלאומי לשיווק תמ"ל, וחוזר מינהל רפואה מ-2003, האוסר על חלוקת תמ"ל ליולדות וחלוקת חומר פרסומי במערך הרפואה (בתי"ח, טיפות חלב ומרפאות קופ"ח).

לפי הידיעה במעריב, ממכבי מסרו "נפעל בהתאם להנחיות החדשות". רק שההנחיות האלה אינן חדשות כלל. אם כבר טרח ושלף משרד הבריאות את אותו חוזר מתיקי 2003, אולי כדאי שהמכותבים יקראו אותו עד סופו, לפני שהם מגיבים.

בכללית, על פי מעריב, הסתפקו בהצהרה "הכללית מובילה במשך שנים את נושא עידוד ההנקה". יש בזה משהו, לא נכחיש, אבל מה ספציפית הם מתכוונים לעשות בנושא חבילות השי?

אז טוב מאוד שמשרד הבריאות מנסה לפקח על יישום הנחיותיו, ואכן המכתב חד-משמעי וברור, מנוסח ומנומק היטב, ונשלח בתפוצה הולמת, כולל סגן שר הבריאות (שר בריאות עדיין אין לנו, כזכור). מצד שני, המכתב אינו מפרט מה ייעשה לקופה שלא תיענה להנחיה זו. ומה הם בעצם יכולים לעשות לה? להנחיות משרד הבריאות יש תוקף של תקנות, הן אינן חוק. זאת אומרת, הם יכולים תיאורטית לא לאשר לה לפעול, אבל מן הסתם לא יסגרו את הכללית בגלל חבילת שי לאמהות, נכון?

(אה, וגבי גזית ראיין היום בנושא את אפי נבו-כהן, רכזת מדריכות ארצית בליגת לה לצ'ה. הראיון מצוין וכדאי להקשיב לו, רק חבל שכששלחתי לו את המידע לגבי מכבי ואופטימיל, כבר לפני חודשים, הוא לא חזר אליי).

יותר הנקה = פחות סרטן שד

הרשומה הקודמת שלי התייחסה לתמיהה על התפיסה החברתית שרואה בשדיים קודם כל גורם משיכה עבור גברים, אבל בתגובות גלש הדיון לשאלה "האם הוכח קשר סיבתי בין אי-הנקה לסרטן השד". התחלתי לכתוב תגובות למגיבים, אבל כשראיתי שהתגובה מתארכת, החלטתי לעבד אותה לרשומה נוספת. 
 

ההשפעה של אי-הנקה על סרטן השד איננה מינורית, והוכח גם שהאפקט המגן של ההנקה מצטבר – ככל שתקופת ההנקה מתארכת, הסיכון פוחת. מי שמניקה שנה זוכה להגנה טובה יותר מאשר מי שלא מניקה כלל, ופחות מאשר מי שהניקה חמש שנים. קרן המחקר העולמית לחקר סרטן השד מסבירה זאת כך (בתרגום מהיר):

ההשפעה המגינה של ההנקה נובעת כנראה מאיזון ההורמונים המיוצרים בתהליך ההנקה. בהורדת רמות של כמה הורמונים הקשורים לסרטן בגוף האשה, יורד הסיכון לסרטן.

כמו כן, בסוף ההנקה, הגוף נפטר מתאים רבים בשד, שבחלקם אולי דנא פגום. הדבר מפחית את הסיכון להתפתחות סרטן שד בעתיד.

באתר קושרים את ההנקה גם להגנה מפני סרטן השד בתינוקות שינקו, מאחר שהיא מפחיתה את הסיכון להשמנת יתר אצל היונקים כבוגרים, והשמנת יתר גם היא גורם סיכון לסרטן השד. לגנטיקה, על פי אותו מקור, יש השפעה רק בארבעה עד תשעה אחוז מן המקרים, ואת שאר המקרים (שהם הרוב)  אי אפשר להסביר באמצעות הגנטיקה.
עוד על הנושא אפשר למצוא באתר ארגון הבריאות העולמי.

 

על מחקרים ואנשים

האם המחקרים על הקשר בין אי-הנקה לסרטן השד הם חד-משמעיים? בתגובות לפוסט הקודם התנהל ויכוח ארוך בנושא, ומי שרוצה להתעמק בזווית של שיטות מחקר, מוזמן להיכנס לשם. אישית, לא קראתי את המחקרים לעומק. מבחינתי, אם הם טובים מספיק עבור ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות הישראלי, האגודה למלחמה בסרטן וכל גוף רציני אחר שעוסק בבריאות – הם מספיק טובים גם בשבילי.

מה גם שהעניין מתקבל על הדעת: הגוף נבנה מתוך מטרה מסוימת, ומיליוני שנות אבולוציה תכננו אותנו כדי שקודם כל, נרצה להוליד ולהמשיך את קיום המין האנושי. הגוף עובד הכי טוב כאשר מאפשרים לו לממש את הייעוד הביולוגי – הווה אומר, להיות בהריון ולהניק במשך חלק גדול משנות הפוריות. כיום, כשתוחלת החיים עולה גם שנות הפוריות מתארכות, לשני הכיוונים (ילדות מגיעות לבגרות מינית מוקדם יותר, תוחלת החיים של נשים מתארכת), בגלל גורמים לא-טבעיים (חברת שפע, תזונה, התפתחויות רפואיות).

מחקר גדול שנערך ב-2002 השווה את היסטוריית ההנקה של 50,000 נשים שחלו בסרטן השד, עם כמעט 100,000 נשים שלא חלו בו. המחקר התפרסם ב-Lancet, מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, בשנת 2002. באתר הארגון לחקר הסרטן בבריטניה נכתב כך (תקציר מתורגם במהירות):

 

ככל שנשים הניקו פרק זמן ממושך יותר לאורך חייהן, הסיכוי שלהן לחלות בסרטן השד – פחת. החוקרים לקחו בחשבון את גילה של האשה, האם היתה אחרי גיל הפסקת הווסת, מוצא אתני, מספר הלידות וגילן בזמן לידת התינוק הראשון. ההנקה הורידה את הסיכון לסרטן השד ב-4.3% עבור כל שנה של הנקה. יש גם ירידה של 7% בסיכון עם כל ילד שנולד.

על פי החוקרים, אם כל הנשים היו מניקות כל ילד למשך שישה חודשים נוספים, היו נחסכים 1,000 מקרי מוות מסרטן השד בבריטניה מדי שנה.

החוקרים משערים שממצאיהם מסבירים את ההבדל בין שיעורי הסרטן בעולם המערבי לבין אלה שבמדינות מתפתחות. במדינות מתפתחות, בדרך כלל יש לנשים ילדים רבים יותר, והן מניקות אותם תקופה ארוכה בהרבה. יפן, אגב, חריגה בשיעורי הסרטן הנמוכים שבה אף שהיא מדינה מתקדמת, ואחת ההשערות היא שהסיבה לכך היא שיעור הנקה של 90%.

 

אז מה עושים עם המידע הזה?

 

האם אשה צריכה ללדת יותר ילדים (או – ללדת בכלל) כדי להקטין את סיכוייה לחלות בסרטן כלשהו? האם עליה להניק – שנה, שנתיים, עשר – כדי להימנע מסרטן שד? כתבתי כבר בעבר, נשים לא מניקות בגלל מחקר כזה או אחר. אנשים לא מקבלים החלטות על בסיס רציונלי בלבד (וזה ניסוח עדין של דעתי). בכל זאת, נעים לדעת שאת עושה משהו טוב בשבילך ובשביל התינוק/ת שלך, ועוד בלי להתאמץ במיוחד.

ההנקה מצ'פרת נשים מניקות בדרכים ברורות ומיידיות יותר מאשר השערה מעורפלת בדבר העתיד, שלהן או של התינוקות שלהן. כשההנקה זורמת, כשהאשה בוטחת ביכולתה וביכולת הגוף שלה להזין את התינוק שלה, וכשהיא נמצאת בסביבה אוהדת הנקה – אלה תנאים אופטימליים להנאה עמוקה מן ההנקה. הנקה לא אמורה לכאוב ולהיות לא נוחה, והיא משחררת במוח הורמונים שגורמים לתחושה טובה. יש מעט מאוד מנגנונים ביולוגיים אחרים עם צ'ופרים דומים.

האם סרטן שד הוא עונש המוטל על מי שאינה מניקה? האם "מגיע" למישהי עונש שכזה? ברור שלא. אבל זה המצב כיום – מי שלא מניקה, מעלה את הסיכון שלה לחלות. זה לא איום, לא הפחדה, לא דמגוגיה. פשוט מידע, שאנשים לא מספיק מודעים לו. זו לא אמירה שיפוטית, מפני שהביולוגיה איננה שיפוטית. היא פשוט עובדת ככה. ואי אפשר לשנות את הביולוגיה באמצעות אידיאולוגיה.