ארכיון חודשי: אפריל 2011

סוס טרויאני בקופסת תמ"ל

הנה שי מקורי לחג: ארגון "חסדי נעמי", העוסק כל השנה באיסוף מוצרי מזון לנזקקים, משתף פעולה גם השנה עם חברת מטרנה: הצרכנים מוזמנים לשלוח כפיות מדידה של תמ"ל או אריזות דייסה מתוצרת מטרנה, והחברה מצדה תתרום אחד ממוצריה תמורת כל ארבע כפיות/אריזות דייסה. לכאורה, יוזמה מבורכת: חברה מסחרית תתרום מוצרים, חסדי נעמי תעביר למשפחות עם תינוקות ופעוטות, והציבור ששולח כפיות/אריזות ירגיש טוב עם עצמו. כולם מרוצים?

אולי. אבל לא צריכים להיות.

כמו שכבר כתבתי פעם בהקשר של חלוקת תמ"ל, אין ארוחות חינם. קופסאות התמ"ל המחולקות לנזקקים הן סוס טרויאני. הן מציגות מצג שווא של האכלת רעבים. בפועל, זמינות התמ"ל מעודדת הפסקת הנקה, אם התינוק התחיל את חייו כשהוא יונק, או הימנעות ממנה מראש. חלוקת תמ"ל חינם על ידי ארגוני צדקה מעודדת את התפיסה השגויה שתמ"ל הוא מוצר מזון תמים ובטוח. הוא לא. תשאלו את משרד הבריאות.  

טוב היה אם "חסדי נעמי" היתה מעודדת שיתוף פעולה עם נשות המקצוע, כדי שאמהות נזקקות יוכלו לזכות בייעוץ הנקה, דבר שהיום הוא נחלתן הכמעט בלעדית של בנות המעמד הבינוני והגבוה. תינוק שאינו יונק יצרוך כמאה קופסאות תמ"ל של 400 גרם בשנה הראשונה בלבד (נתון שנמסר בידיעה עיתונאית ע"י סימילאק לפני כמה שנים). קופסה אחת עולה 40-30 שקל, כמדומני. תקציב התמ"ל השנתי של משפחה עומד על כמה אלפי שקלים בשנה. הרבה כסף. וזה עוד לפני שדיברנו על הוצאות רפואיות, שגבוהות יותר הן עבור תינוקות שאינם יונקים והן עבור האמהות הלא-מניקות, ועל ימי מחלה. ועל הקשר בין האם לתינוק, הנתמך ומתחזק בזכות ההורמונים של ההנקה ובזכות המגע התכוף בין השניים. תרומת קופסת תמ"ל אחת או שתיים תחסוך למשפחה כמה עשרות שקלים בטווח הקצר, אך עלולה להביא איתה הוצאה של כמה אלפי שקלים בטווח הארוך. אז איפה הצדקה והחסד כאן?

האם בראש מטרנה עומדים נציגים מל"ו הצדיקים, וזו הסיבה לקמפיין? כנראה שלא. במטרנה יודעים מה הם עושים: במחיר כלכלי נמוך ביותר (תמ"ל הוא מוצר זול מאוד ליצרנים. המחיר נובע בעיקר בגלל ההוצאות על פרסום ושיווק). הם זוכים לפרסומים בכלי התקשורת המשפרים את דימוי החברה, ומגדילים צריכת מוצריהם על חשבון המתחרים, מצד הציבור המעוניין לתרום. מי שרוצה לתרום מטעמים טהורים עושה זאת ללא הודעות לעיתונות, ובלי קשר לעידוד צריכת מוצרי מטרנה ע"י התניית התרומה במשלוח הוכחות קנייה.

מהן הסיבות העיקריות להפסקת הנקה או להימנעות מהנקה?

  1. בחירה חופשית. אני מאוד בעד בחירה חופשית. אבל כפי שאמרה ד"ר מרים לבוק, מרצה לבריאות האם והתינוק באוניברסיטת צפון קרולינה, "אם את מקבלת מידע לא מדויק, הבחירה שלך היא לא ממש חופשית". לאמהות יש מעט מאוד מידע על הרכב התמ"ל. בהדרכת הבוקר הקבוצתית שאני מעבירה כיועצת הנקה בבי"ח ליס אני שואלת הרבה פעמים את האמהות אם הן יודעות מהו המרכיב העיקרי בתמ"ל. מעטות האמהות שיודעות את התשובה, אף שלמעלה מ-70% מן התינוקות מקבלים תמ"ל בימים הראשונים שלאחר הלידה (כמעט תמיד שלא לצורך). איש לא טורח ליידע את האמהות מה יש בתמ"ל, מהן הסכנות הכרוכות בו, מהן ההשפעות האפשריות על ההנקה ועל התינוק שלהן. מן הסתם, גם לקופסאות התמ"ל שיחולקו למשפחות נזקקות לא יתלווה המידע הזה. חלק מן האמהות, היו מחליטות אחרת אם היו מקבלות מידע מלא ואמין על השלכות ההחלטה שלהן. כמובן, ישנן אמהות שיודעות ומודעות ובכל זאת בוחרות לא להניק או להניק באופן חלקי. האם במקרה זה על ארגוני הצדקה והציבור התורם לשתף פעולה עם הבחירה הזו?
  2. סיבות רפואיות שמונעות מן האם להניק (כגון קבלת תרופות שאינן מותרות בהנקה, או בעיה גופנית בלתי פתירה בייצור החלב). במקרה זה, התמ"ל הוא תרופה מצילת חיים, וככזו, מן הדין היה שהמדינה תסבסד או תממן אותו – מה שלא יקרה, כמובן, בעתיד הנראה לעין. אך בעיות כאלה נמצאות באחוזים בודדים בלבד ואינן מצדיקות קמפיין נרחב לתרומות.
  3. חזרה לעבודה/לימודים: אכן, נושא כאוב. לא פשוט לחזור לעבודה ולהמשיך בהנקה. חופשת הלידה עומדת כרגע על 14 שבועות, כשמנגד, הנקה מלאה ובלעדית מומלצת למשך כחצי שנה. יחד עם זאת, אם כל או רוב התינוקות היו ניזונים מהנקה מלאה ובלעדית לאורך כל חופשת הלידה, כבר היה מצבנו טוב בהרבה, וחלק גדול מן האמהות היו מצליחות למצוא את הדרך להמשיך בהנקה בעזרת מידע ותמיכה (ראו הסעיף הבא).
  4. היעדר מידע ותמיכה, מקצועיים וחברתיים, מה שמביא להפסקת הנקה מוקדמת או לשילוב תמ"ל בתזונת התינוק. זו הסיבה המרכזית לכך שתינוקות רבים אינם יונקים, או יונקים תקופה קצרה. האימהות ברובן מעוניינות להניק (על פי סקרים בקרב נשים בהריון ועל פי השיעור הגבוה של אמהות שמתחילות להניק בימים שלאחר הלידה), ולו היה ייעוץ הנקה איכותי וזמין 24 שעות במחלקות היולדות בבתי החולים ובקהילה, היינו רואים שיעור גבוה בהרבה של תינוקות יונקים. תמיכה מתמשכת (לא רק בחודש הראשון), עידוד ההנקה בחברה ואיסור על פרסום תמ"ל – כל אלה הם צעדים שהיו גורמים לשת"פ של מטרנה ו"חסדי נעמי" להיות מיותר. עדיף לדאוג למזון לאמהות (ורצוי כזה שאינו תעשייתי, מעובד ומיובש לאבקה), עדיף לסבסד ייעוץ הנקה שיחסוך למשפחות אלפי שקלים בשנה, מאשר להסתפק בתרומה זעומה של מזון נחות לתינוקות.

אפשר לטעון, הכל טוב ויפה, אבל בפועל, יש תינוקות ופעוטות שאינם יונקים במשפחות נזקקות. אותם לא מעניין לקדם אג'נדה בריאותית או אחרת, הם זקוקים לתמ"ל, ואם מטרנה מתגייסת לעניין, למה למנוע זאת ממנה? כאן נכנסים השיקולים לטווח הקצר למול אלה של הטווח הארוך. השת"פ הנוכחי יסייע לכמה תינוקות, ומנגד, ימשיך לפגוע בתינוקות רבים שעדיין לא נולדו, כחלק מהלגיטימציה החברתית הניתנת לאי-הנקה של תינוקות.

יש דרכים אחרות לעזור למשפחות נזקקות. אפשר לתרום כסף. אפשר להאכיל את האמהות במקום (ד"ר ג'ק ניומן, רופא ילדים ויועץ הנקה חריף מחשבה ולשון, מציע שאת תרומות התמ"ל שנשלחות לאזורי אסון יאכלו האמהות המניקות כדי להזין אותן עצמן, ולא את התינוקות). מי שרוצה לתרום דווקא תמ"ל, יכול לקנות פחית מתוצרת כל יצרן, לא בהכרח מטרנה, ולשים בקופסה לאיסוף מצרכים. ומי שרואה קדימה יכול לפנות לחסדי נעמי ולהציע להם קמפיין לתרומת ייעוץ הנקה לאמהות נזקקות.

אז אין אפידורל בלידה שלי. מה הבעיה עם זה?

שהדי במרומים שכולי תמיכה במאבק הרופאים, ואני מזועזעת כמו כולם ממצב הרפואה הציבורית. ובכל זאת, שלטי ההפחדה עם הכתובת "כשאין מספיק רופאים מרדימים, אין אפידורל בלידה שלך" גורמים לי לגחך. נו, אז לא יהיה אפידורל בלידה שלי. סליחה, אני ביקשתי בכלל? כל כך לא טבעיות הפכו הלידות הטבעיות, עד שמשמעות המושג השתנתה וכיום רוב הציבור משתמש בו כדי להבדיל לידה נרתיקית מניתוח קיסרי. לידות טבעיות הפכו ל"לידות ללא אפידורל" – כאילו שאלחוש אפידורלי הוא חלק אינטגרלי מתהליך הלידה, והלידה בלעדיו היא החריג.

ואפשר לומר שבצדק – אם אני זוכרת נכון, כ-60% מהלידות בישראל (זאת אומרת – הרוב), מתבצעות בעזרת אילחוש אפידורלי. אם הנתון הזה נראה לכן נמוך מאוד, וחשבתן שהשיעור קרוב יותר ל-90%, כנראה שאתן גרות במרכז הארץ. בבתי החולים הגדולים, שבהם יש זמינות מרדימים גבוהה יותר, ויש פחות נשים מאוכלוסיות מסורתיות, שנוטות פחות לבחור באפידורל – שיעור הלידות האפידורליות גבוה בהרבה.

יש מידה גדולה של צדק בהתמרמרות על מספר המרדימים הנמוך יותר בפריפריה. היולדות בפריפריה זכאיות לשירותי רפואה בדיוק באותה מידה כמו היולדות במרכז. אממה – לידות טבעיות בטוחות ובריאות יותר גם לתינוק וגם לאם. וכואבות יותר, בהחלט. רציתי להוסיף "ומניסיון" – אבל אין לי דרך להשוות אלא למול עדויות של יולדות אחרות. בלידה הראשונה שלי, כשכבר הגיע שלב ששקלתי ברצינות לקחת אפידורל, הסבירו לי שבשביל זה אני צריכה לשכב על המיטה. לשכב? הו, לא. ברגע שהפסקתי לזוז כאב לי הרבה יותר. אז הסתובבתי לי בחדר, וצרחתי מכאבים, בעיקר כשבסופו של דבר עליתי על המיטה כדי ללדת, אבל זה לא היה בלתי נסבל.

כיועצת הנקה אני מבקשת מאמהות לעתים קרובות לדרג את הכאב בזמן ההנקה (בהיצמדות לא נכונה של התינוק לפטמה), ושומעת המון פעמים את התשובה "לא נורא, אפשר לסבול". בהנקה, התשובה החד-משמעית שלי היא "אפשר, אבל לא צריך". מאחר שכאב בהיצמדות מגדיל סיכון להעברת חלב לא טובה, לפצעים, להפסקה מוקדמת של ההנקה. אבל כאב בלידה? אפשר לסבול – עובדה, עד לפני פחות ממאה שנה ילדו גם בלעדיו, והפלא ופלא, המין האנושי שרד.

לא שאני בעד לסבול, שלא תבינו לא נכון. עשיתי מאמצים רבים כדי שלא יכאב לי בלידות. הכנה וליווי תומך ותרגול טכניקות רבות ושונות – ופשוטות – לשיכוך כאבים. בעיקר תנועתיות ומים ותנוחות זקופות. בכל זאת כאב, נורא כאב, ואולי אם היה לי פחות מזל ולא הייתי יולדת מהר כל כך (שלוש שעות בפעם הראשונה, שעתיים בשנייה) כן הייתי הולכת על האופציה התרופתית. אבל ממש שמחתי שלא, ובמקרה שלי זה הוביל לחוויות אימהות מצוינות, הייתי מלאת ביטחון בעצמי כאמא מהרגע הראשון – היי, אם יכולתי להתמודד עם הכאב הזה, אני יכולה להתמודד עם כל דבר.

אבל נעזוב את הסיפור האישי שלי. ולא נשכח שזכותה של האשה להחליט (בתקווה שהיא מקבלת את מלוא המידע מראש, ולא, הטופס שעליו היא חותמת תוך כדי צירים לא נותן לה את כל המידע, וגם לא את הנסיבות להחלטה מודעת של אמת). מה שמקומם אותי במודעה הזו הוא שרופאים, אלה שאמורים לפעול על פי רפואה מבוססת עובדות, בוחרים להפחיד יולדות ב"אין אפידורל בלידה שלך". כאילו שאפידורל הוא תרופה מצילת חיים, כאילו שהמרדים בחדר הלידה של אשה בריאה בהריון תקין הוא מה שמבטיח חוויית לידה טובה ובריאה לאם ולעובר. הוא לא. הוא מגביר סיכונים. אי אפשר לשים אותו בשורה אחת עם היעדר רופאים במחלקות הפנימיות, בחדר המיון ובפגייה. ככה לא מעודדים תמיכה במאבק, ככה מחלישים את האמון שיש לנו באנשים שנושאים במקצוע הכל כך חשוב הזה.

קצת קישורים: אלחוש אפידורלי והשפעותיו על היולדת והתינוק: http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

וקצת יותר שטחי, מוויקיפדיה בעברית: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%9C

על כאב בלידה: http://www.retter.co.il/עולם-התוכן/אוצר-מאמרים/פרטי-מאמר/smid/606/ArticleID/439/reftab/92.aspx

טופס הסכמה לקבלת אלחוש אפידורלי: http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/121_2_17.pdf