Category Archives: ידע הוא כוח

יותר הנקה = פחות סרטן שד

הרשומה הקודמת שלי התייחסה לתמיהה על התפיסה החברתית שרואה בשדיים קודם כל גורם משיכה עבור גברים, אבל בתגובות גלש הדיון לשאלה "האם הוכח קשר סיבתי בין אי-הנקה לסרטן השד". התחלתי לכתוב תגובות למגיבים, אבל כשראיתי שהתגובה מתארכת, החלטתי לעבד אותה לרשומה נוספת. 
 

ההשפעה של אי-הנקה על סרטן השד איננה מינורית, והוכח גם שהאפקט המגן של ההנקה מצטבר – ככל שתקופת ההנקה מתארכת, הסיכון פוחת. מי שמניקה שנה זוכה להגנה טובה יותר מאשר מי שלא מניקה כלל, ופחות מאשר מי שהניקה חמש שנים. קרן המחקר העולמית לחקר סרטן השד מסבירה זאת כך (בתרגום מהיר):

ההשפעה המגינה של ההנקה נובעת כנראה מאיזון ההורמונים המיוצרים בתהליך ההנקה. בהורדת רמות של כמה הורמונים הקשורים לסרטן בגוף האשה, יורד הסיכון לסרטן.


כמו כן, בסוף ההנקה, הגוף נפטר מתאים רבים בשד, שבחלקם אולי דנא פגום. הדבר מפחית את הסיכון להתפתחות סרטן שד בעתיד.

באתר קושרים את ההנקה גם להגנה מפני סרטן השד בתינוקות שינקו, מאחר שהיא מפחיתה את הסיכון להשמנת יתר אצל היונקים כבוגרים, והשמנת יתר גם היא גורם סיכון לסרטן השד. לגנטיקה, על פי אותו מקור, יש השפעה רק בארבעה עד תשעה אחוז מן המקרים, ואת שאר המקרים (שהם הרוב)  אי אפשר להסביר באמצעות הגנטיקה.
עוד על הנושא אפשר למצוא באתר ארגון הבריאות העולמי.

 

על מחקרים ואנשים

האם המחקרים על הקשר בין אי-הנקה לסרטן השד הם חד-משמעיים? בתגובות לפוסט הקודם התנהל ויכוח ארוך בנושא, ומי שרוצה להתעמק בזווית של שיטות מחקר, מוזמן להיכנס לשם. אישית, לא קראתי את המחקרים לעומק. מבחינתי, אם הם טובים מספיק עבור ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות הישראלי, האגודה למלחמה בסרטן וכל גוף רציני אחר שעוסק בבריאות – הם מספיק טובים גם בשבילי.

מה גם שהעניין מתקבל על הדעת: הגוף נבנה מתוך מטרה מסוימת, ומיליוני שנות אבולוציה תכננו אותנו כדי שקודם כל, נרצה להוליד ולהמשיך את קיום המין האנושי. הגוף עובד הכי טוב כאשר מאפשרים לו לממש את הייעוד הביולוגי – הווה אומר, להיות בהריון ולהניק במשך חלק גדול משנות הפוריות. כיום, כשתוחלת החיים עולה גם שנות הפוריות מתארכות, לשני הכיוונים (ילדות מגיעות לבגרות מינית מוקדם יותר, תוחלת החיים של נשים מתארכת), בגלל גורמים לא-טבעיים (חברת שפע, תזונה, התפתחויות רפואיות).

מחקר גדול שנערך ב-2002 השווה את היסטוריית ההנקה של 50,000 נשים שחלו בסרטן השד, עם כמעט 100,000 נשים שלא חלו בו. המחקר התפרסם ב-Lancet, מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, בשנת 2002. באתר הארגון לחקר הסרטן בבריטניה נכתב כך (תקציר מתורגם במהירות):

 

ככל שנשים הניקו פרק זמן ממושך יותר לאורך חייהן, הסיכוי שלהן לחלות בסרטן השד – פחת. החוקרים לקחו בחשבון את גילה של האשה, האם היתה אחרי גיל הפסקת הווסת, מוצא אתני, מספר הלידות וגילן בזמן לידת התינוק הראשון. ההנקה הורידה את הסיכון לסרטן השד ב-4.3% עבור כל שנה של הנקה. יש גם ירידה של 7% בסיכון עם כל ילד שנולד.

על פי החוקרים, אם כל הנשים היו מניקות כל ילד למשך שישה חודשים נוספים, היו נחסכים 1,000 מקרי מוות מסרטן השד בבריטניה מדי שנה.

החוקרים משערים שממצאיהם מסבירים את ההבדל בין שיעורי הסרטן בעולם המערבי לבין אלה שבמדינות מתפתחות. במדינות מתפתחות, בדרך כלל יש לנשים ילדים רבים יותר, והן מניקות אותם תקופה ארוכה בהרבה. יפן, אגב, חריגה בשיעורי הסרטן הנמוכים שבה אף שהיא מדינה מתקדמת, ואחת ההשערות היא שהסיבה לכך היא שיעור הנקה של 90%.

 

אז מה עושים עם המידע הזה?

 

האם אשה צריכה ללדת יותר ילדים (או – ללדת בכלל) כדי להקטין את סיכוייה לחלות בסרטן כלשהו? האם עליה להניק – שנה, שנתיים, עשר – כדי להימנע מסרטן שד? כתבתי כבר בעבר, נשים לא מניקות בגלל מחקר כזה או אחר. אנשים לא מקבלים החלטות על בסיס רציונלי בלבד (וזה ניסוח עדין של דעתי). בכל זאת, נעים לדעת שאת עושה משהו טוב בשבילך ובשביל התינוק/ת שלך, ועוד בלי להתאמץ במיוחד.

ההנקה מצ'פרת נשים מניקות בדרכים ברורות ומיידיות יותר מאשר השערה מעורפלת בדבר העתיד, שלהן או של התינוקות שלהן. כשההנקה זורמת, כשהאשה בוטחת ביכולתה וביכולת הגוף שלה להזין את התינוק שלה, וכשהיא נמצאת בסביבה אוהדת הנקה – אלה תנאים אופטימליים להנאה עמוקה מן ההנקה. הנקה לא אמורה לכאוב ולהיות לא נוחה, והיא משחררת במוח הורמונים שגורמים לתחושה טובה. יש מעט מאוד מנגנונים ביולוגיים אחרים עם צ'ופרים דומים.

האם סרטן שד הוא עונש המוטל על מי שאינה מניקה? האם "מגיע" למישהי עונש שכזה? ברור שלא. אבל זה המצב כיום – מי שלא מניקה, מעלה את הסיכון שלה לחלות. זה לא איום, לא הפחדה, לא דמגוגיה. פשוט מידע, שאנשים לא מספיק מודעים לו. זו לא אמירה שיפוטית, מפני שהביולוגיה איננה שיפוטית. היא פשוט עובדת ככה. ואי אפשר לשנות את הביולוגיה באמצעות אידיאולוגיה.

מה שרופאים לא יודעים על הנקה (לקראת יום כיפור)

כן, שבע שנים לומדים בבית ספר לרפואה, ובתוך שבע השנים האלה, לא לומדים באמת על הנקה. לומדים שחלב אם הוא חשוב וקצת על ההרכב וסוגי נוגדנים. לומדים על סוגי תמ"ל שונים. על מנגנון ההנקה, על הקשר בין האמא לתינוק, אפילו זיהוי וטיפול בבעיות בסיסיות כמו פטרייה בשד או דלקת, לא באמת לומדים.

 

רופאים שהולכים להתמחות ברפואת ילדים, נשים או עור, לומדים קצת יותר במהלך ההתמחות, אבל כל מי שעוסקת בתחום, ורבות מבין האמהות המטופלות, יכולות לספר לא מעט סיפורים על מידע שגוי ולא עדכני שקיבלו מרופאים.

ומי אני בכלל שאגיד על זה משהו? הרי באנטומיה ופיזיולוגיה אין מה להשוות בין הידע שלי לשלהם. ובפרמקולוגיה, ובעוד תחומים. אבל מה לעשות, זה התחום שאני קוראת ולומדת באופן עצמאי ובקורסים, בימי עיון, בכנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל. צברתי המון שעות מעשיות וראיתי המון אמהות מניקות לפני שניגשתי לבחינת הסמכה, שאותה עליי לחדש באמצעות צבירת נקודות השתלמות כל חמש שנים, ובאמצעות חזרה על הבחינה כל עשר שנים. וגם הנקתי בעצמי אי-אילו שנים. אז אני מרגישה לגמרי בנוח לקבוע שרוב הרופאים אפילו לא יודעים שהם לא יודעים.

זה שאדם הוא רופא לא עושה אותו מומחה לכל דבר ועניין. לא הייתם מבקשים מרופא להתקין לכם מזגן או לעצב לכם שמלה או לבנות לכם ארון רק בגלל שהוא רופא, נכון? כשאתן באות להתייעץ עם רופא בעניין הנקה, והוא אומר לכן משהו שנשמע לכן לא הגיוני, שנוגד את תחושת הבטן שלכן – תבדקו את המידע. בקשו הפניות מחקריות. זכותכן.

ולמה נזכרתי בזה דווקא עכשיו? בעקבות כתבה על הנקה וצום, שעלתה היום באתר וואלה! ובה המליץ רופא שהוא גם אנדוקרינולוג למי שרוצה לצום – שלא תניק באותו יום. אני מעתיקה לכאן את הטוקבק ששלחתי. אחר כך, למי שמתכננת לצום – טיפים מעשיים.
====
מאז ומתמיד נשים הניקו וצמו, וכך הן עושות גם היום. ההלכה פטרה נשים מצום יום הכיפורים רק אם ילדו כמה ימים קודם לכן, ואם אשה מרגישה לא טוב – היא מקבלת היתר מן הרב לשתות/לאכול לשיעורים. זאת מאחר שגם ליום אחד ללא הנקה יכולות להיות השלכות בריאותיות על האמא ועל התינוק.

 

אשה שמייצרת ליטר חלב ביממה, לא יכולה פתאום לומר לגוף שלה להפסיק לייצר רק כי הגיע יום צום מסוים, באותה מידה שאינה יכולה לצוות על הגוף שלה להפסיק לייצר שתן ל-24 שעות. אם החלב לא ירוקן מן השדיים, היא עלולה להגיע למצב של גודש ודלקת.

כן, מומלץ מאוד שהאם תשתה, תאכל ותנוח יותר מהרגיל יום-יומיים קודם לצום. מומלץ שתגייס עזרה – ההלכה קובעת שעדיף שבן הזוג יישאר בבית ויטפל בילדים הגדולים ושהיא תצום, מאשר שיילך לבית הכנסת והיא תיאלץ להפסיק את הצום. בקיצור, כבר מימי קדם נשים מניקות שילבו צום והנקה. השינוי בחלב האם בעקבות יום של צום הוא זניח והחלב חוזר למצב הקבוע תוך יום-יומיים.

תינוק שמקבל בקבוקים במשך יום, בפרט תינוק קטן, עלול לא להסכים לחזור לינוק מן השד, שלא לדבר על הקושי הרגשי שכרוך בדבר מבחינתו. זה לא שהחלפנו לו את הסרוויס מלבן לתכלת, ההנקה עונה על צרכים רגשיים חשובים.

====

טיפים למניקות ליום כיפור
נשים מניקות פטורות מצום ט' באב וצום יום הכיפורים רק ימים ספורים לאחר הלידה. אם את מניקה וחוששת מהשפעת הצום על ההנקה, הנה כמה טיפים:
 • גייסי עזרה. לפי ההלכה, חשוב יותר שאת תצומי מאשר שאת או בן הזוג תתפללו בבית הכנסת. במיוחד אם יש ילדים גדולים יותר בבית, רצוי שיהיה איתך מי שיוכל לקחת על עצמו את המשימות השונות, כדי שאת תוכלי להתמקד במנוחה ובהנקה.
 • שתי יותר מן הרגיל לפני הצום.
 • אכלי פחמימות מורכבות, שמתפרקות לאט בגוף: פסטה מחיטה מלאה, אורז מלא, קטניות וכו'.
 • לכי לישון מוקדם, ביום-יומיים שלפני הצום.

 

 אם את שואבת:
• נשים ששואבות כבר תקופה של כמה שבועות או חודשים, יודעות בדרך כלל אם שתייה בלתי מספקת גורמת להן לשאוב פחות חלב. זה לא נורא כשיש עודפים, אבל אם ממילא השאיבה קשה לך – התייעצי עם רב מראש לגבי תסריט אפשרי שכזה, ואל תשכחי לפרט את כל הנתונים: גיל התינוק, האם מדובר בתזונה מחלב אם בלבד או קרוב לכך, ועד כמה מיעוט נוזלים משפיע אצלך על השאיבה.

 • אפשר גם לשאוב מעט חלב מראש, ולהיעזר בו אם את מרגישה שכלו כל הקצין.

 

אם התינוק כבר אוכל מוצקים:
• עודדי את התינוק/פעוט לאכול מוצקים, ולינוק פחות. אבל לא להגזים: הימנעות מהנקה במשך שעות ארוכות עלולה להביא לגודש מציק. אם מישהו אחר מטפל בו, הציעו לו משהו לאכול לפני שיהיה רעב ויבקש לינוק.

 

 אם מתעורר קושי:
• אם את מרגישה שהחלב שלך מתמעט בצורה משמעותית במהלך הצום, או אם את חשה ברע, התייעצי עם רב. אל תשכחי לפרט את כל הנתונים: גיל התינוק, האם מדובר בתזונה מחלב אם בלבד או קרוב לכך, האם יש גורמי סיכון כגון אלרגיה לחלב במשפחה (אם יציעו לך לתת תמ"ל – המבוסס הרי על חלב פרה – במקום להניק).
התייבשות עלולה לפגוע גם באם המניקה וגם באספקת החלב שלה – הווה אומר, פגיעה בתינוק.

אחרי הצום:
• ייתכן שבלילה שלאחר הצום וביום המחרת תרגישי ירידה קלה בכמות החלב. התארגני מראש כך שתוכלי לנוח יותר, המשיכי לשתות לפי תחושת הצמא ולאכול לפי תחושת הרעב, והניקי לעתים תכופות. אפשר להיעזר בטכניקת הגברת הזרימה (לחיצה על השד מכיוון בית השחי כשהתינוק מפסיק את פעולת היניקה) אם התינוק מוחה על הזרימה האיטית יותר.

אז למה לא לתת תמ"ל וגמרנו? כי הדבר מעמיד בסיכון את המשך ההנקה, במיוחד כשמדובר בתינוק קטן וההנקה עוד לא מבוססת, וכי מתן תמ"ל כרוך בסכנות בפני עצמו. בהצלחה, ושיהיה צום משמעותי!
 

לינקים לאתרים שמבינים יותר ממני בשילוב הלכה והנקה:

נישמת

הרב ד"ר מנחם הלפרין