Category Archives: Uncategorized

שתי אימהות, שתי מניקות?

האם גם האימא הלא-ביולוגית בזוגות של לסביות יכולה להניק? איך עושים את זה, ולמה בכלל זה טוב?

ביום שני הקרוב אעביר הרצאה בנושא במסגרת יריד "תרבות גאה" בדיזנגוף סנטר. ההשתתפות חינם אך מותנית בהרשמה מראש, בלינק הזה:

http://expo.mouse.co.il/document/74,91,58.aspx

אשמח לראות אתכן!

Image

 

הנקה בפומבי: זכות הציבור להתמודד עם זה

אחת לכמה זמן מגיע לכותרות מקרה של אשה שהתבקשה לעזוב מקום שבו ישבה והניקה, או לעבור לחדר הנקה מוגבל, בטענה שהמראה שלה מניקה מפריע לאחרים. שתי נשים, איוונה פפו-סלע ותמר נאמן-גולן, החליטו לעשות מעשה כדי למחות על מצב זה. הן הקימו דף בפייסבוק בשם ה(ע)נקה בציבור, ומטרותיהן, כפי שהן מתוארות בקבוצה, הן "להקים משמרות מחאה של נשים מניקות בכל רחבי הארץ, לאתר בעלי עסקים פרו-הנקה, ולעורר את המודעות להנקה". אירוע משמרות המחאה מתוכנן ל-24 בדצמבר הקרוב.
פרויקט נוסף של חברות הקבוצה, שזוכה להצלחה גדולה בקרב אמהות מניקות בפייסבוק, הוא החלפת תמונת הפרופיל בתמונת הנקה, לאות הזדהות עם ההגנה על זכותן של נשים להניק בכל מקום.מי שלא מרגישה בנוח עם העלאת תמונות אישיות שלה מניקה, מי שאין לה תמונות כאלה, וגברים תומכי הנקה – כל אלה יכולים להשתמש בתמונות של נשים אחרות (ברשותן כמובן) או בתמונות של יצירות אמנות המציגות אמהות מניקות ותינוקות יונקים, וכאלה יש הרבה.
אז מה העניין עם ניסיונות ההגבלה של הנקה בציבור? נוצרת כאן בעצם תופעה של אפליית תינוקות. אתה אוכל מבקבוק? ברוך הבא. יונק – צא בבקשה החוצה, לך תאכל בשירותים, או הכי טוב, תישאר בבית. ועדיף בבית שלך, כדי שלא תביך את המארחים.
כאשר מקרים של הטרדת מניקות ויונקים הופכים לידיעות ברשת, יש הזדמנות לקבל מושג מסוים על הלוך הרוח הציבורי בנושא. התגובות לידיעות האלה מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: ישנן המניקות הקמות להגן על זכותנו להניק בכל מקום ובכל שעה – מאחר שמהיכרות אישית ידוע להן שתינוקות, חצופים שכמותם, אינם נוהגים להודיע מראש מתי יהיו רעבים וגם לא לתאם את לוח הזמנים שלהם עם זה של אחרים. ישנם אלה שחושבים שהם התקווה הגדולה של עולם הסטנד אפ הישראלי ("אני בן 30 ועדיין יונק!"), ויש לא מעט כאלה שרואים בהנקה בציבור מפגע ציבורי. תשמעו, אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה (או אחורה). היו מקומות וזמנים, לא רחוקים, שבהם גם נשים בהריון התבקשו לא לצאת מפתח ביתן, מאותן סיבות בדיוק: פגיעה ברגשות הציבור, שמירה על צניעות. שהרי די בעצם נוכחותה של בטנה הבולטת של אשה, כדי להעיד על מה שעשתה כדי להגיע למצב זה. האם מישהו רוצה להדיר כיום את נוכחותן של נשים בהריון ממקומות ציבוריים? אולי לפחות להגביל את האופן שבו הן מתלבשות, כדי שהבטן לא תיחשף בטעות? חילונים מזדעקים כשמישהו מנסה לשלול מאשה את החופש להסתובב ברחוב בגופייה או בחצאית מיני. האם באמת יש הבדל בין התופעה הזו לבין ההצקה למניקות בציבור?
כבוד הדדי, התחשבות – אין לי שום בעיה עם אלה. רעיון טוב. אבל בין הרגשות העדינים של הסביבה לבין הרעב של התינוקות – מצטערת, אין לי שום התלבטות כשאני נדרשת לבחירה הזו.
אין לי עניין להתייחס להשוואה הדוחה שעולה הרבה פעמים בטוקבקים למיניהם, בין פעולות טבעיות למיניהן לבין הנקה, שגם היא סוג של האכלה אבל הרבה יותר מזה, והיא סוג של אינטימיות אבל לא, לא מינית.

אנחנו חיים בחברה. הריחות של אנשים אחרים, מנהגים כמו חיטוט באף או באוזן, הלבוש, צורת הדיבור של אחרים – כל הדברים האלה ורבים אחרים יכולים להפריע. אז מה? נתחיל להעיר לזרים בקניון? במסעדה? נזמין איש ביטחון? אם מפריע לנו משהו שאינו בלתי חוקי, אינו פוגע בבריאותנו, ואינו מענייננו – פשוט נפנה מבט, נתרחק, נתעלם, ונקבל את זה שלא כולם חייבים להתיישר לפי הסטנדרטים שלנו. קוראים לזה מדינה חופשית.

ובמיוחד, רובנו לא נעיר לגברים זרים שהמראה, הריח או המעשים שלהם לא נראים לנו. אולי מי שאעיר לו יתחיל לצעוק עליי, לאיים, להרים יד? אבל אשה שיושבת ומניקה את התינוק שלה, לא תגיב באלימות, פיזית או מילולית, להערות מזרים. גם כי כך חינכו אותה, להבליג, גם כי היא יושבת, לעומת המעיר העומד מעליה, ולכן פגיעה יותר. גם כי יד אחת שלה, לפחות, לא פנויה, וגם ובעיקר – היא עכשיו אחראית לגור שלה, ולא יכולה להרשות לעצמה להסתבך. גם אם היא כועסת, גם אם נעלבה או חשה מושפלת.

במודע או שלא במודע, אנשים שמעירים למניקות, בין אם בעדינות ובין אם בגסות, מסתמכים על אופן התגובה הזה ויודעים שהם מוגנים. לאמצעי התקשורת מגיעים המקרים של הנשים שקמו, התלוננו ועשו מעשה. הן לא הרוב.
לפעמים עולה הדרישה "שיניקו, אבל בצניעות". רוב המניקות עושות זאת ממילא, אבל זו בחירה אישית ולפעמים גם טכנית. יש כאלה שהתינוקות שלהן מסכימים להסתתר מאחורי מנשאים וצעיפים וסינרים וחולצות הנקה ייעודיים. הרבה תינוקות לא מסכימים לכך. מי שלא רוצה לראות אשה מניקה, מוזמן לרכוש לו סינר הנקה ולכסות את ראשו הפרטי אם ייחשף למראה. אל תהפכו את הבעיה שלכם לבעיה של המניקה, ובטח לא לבעיה של התינוק.כיועצת הנקה, אני נתקלת באמהות שבוחרות – מרצונן החופשי, כביכול – להמעיט ביציאות מן הבית, מחשש שייאלצו להניק במקום פומבי. כמה זמן אפשר לחיות ככה? כתוצאה מכך, משך ההנקה מתקצר. האם זו בעיה? כן. לא רק של התינוק, לא רק של האמא, אלא של כולנו, כחברה. יש לנו אינטרס, כחברה, שתינוקות יינקו ואמהות יניקו. זה כלכלי למערכת הבריאות, זה אקולוגי לכדור הארץ, זה יעיל למעסיקי ההורים.
הכלל, מבחינתי, פשוט: בכל מקום שבו מקבלים בברכה אמהות ותינוקות, צריך לקבל בברכה אמהות מניקות ותינוקות יונקים. אם יש כאן בעיה, היא בכך שיש פחות מדי מקומות – ציבוריים ופרטיים – שבהם מקבלים בברכה תינוקות, יונקים או לא.
רוצים לעשות משהו כדי לקדם את ההנקה בציבור? בפעם הבאה שתראו אשה מניקה, חייכו אליה. תגידו לה מלה טובה. כמה יפה לראות אותה ככה עם התינוק שלה. אתם בעלי עסק ומעוניינים בנוכחות של לקוחות, של נשים, של אמהות בעסק שלכם? אתם יכולים אפילו להציע כוס מים או כיסא נוח. אתם מארחים לחג? תודיעו מראש לאורחות שהן רצויות, ומוזמנות להניק גם ליד השולחן. באופן כללי, כדאי לנסות להיות נחמדים. מתרגלים לזה.

———

* פוסט זה מתפרסם גם בבלוג של איגוד יועצות ההנקה בישראל, וחלקים ממנו הופיעו בעבר בבלוג זה.

 תמונה

על תמ"ל כשמפו ועל טוקבקיסטים כקובעי מדיניות

הפוסט הזה נכתב, כצפוי, בעקבות המכתב שהיה ונעלם, זה שהיה אמור לשנות חלק מנוהלי שיווק התמ"ל בארץ.

משרד הבריאות לא המציא את נושא המגבלות על שיווק ופרסום תמל. לפני כ-30 שנה נוסח קוד אתי לשיווק תמ"ל ואומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי. הסיבה לכך היתה ש"הזנה לא נכונה של תינוקות עלולה להוביל לתת-תזונה, תחלואה ותמותה, ומנהגי שיווק בלתי הולמים של תמ"ל, כל מזון אחר המהווה תחליף לחלב אם ומוצרים נלווים – עלולים לתרום לקיום בעיות אלה בבריאות הציבור". לא אני כתבתי את המילים האלה – זהו ציטוט מן הקוד, שישראל חתמה עליו כבר לפני עשרות שנים, והעתקתי אותו מאתר משרד הבריאות.

לאורך השנים עוגנו בחוקי המדינה כמה סעיפים מתוך הקוד. למשל, האיסור על שימוש בתמונות של תינוקות על קופסאות התמ"ל. תמונות כאלה יכולות להופיע על אריזות שמפו לתינוקות, למשל, אבל על אריזות תמ"ל – לא. מדוע? כי תמ"ל איננו מוצר רגיל. יש לו השפעה על תת-תזונה, תחלואה ותמותה של תינוקות. קשה לשמוע, אבל כך הדבר, והאמירה הזו היא לא בהתייחס לאסונות רמדיה למיניהם, אלא גם בעקבות שימוש נאות בתמ"ל העומד בתקן.

מחוץ ליקום המקביל שבו הטוקבקים משנים את חוקי המציאות ושבו אנשי מקצוע פועלים בניגוד גמור לידע המדעי המבוסס על עובדות, נגמר כבר מזמן הוויכוח אם התמ"ל באמת נחות מחלב האם ובצורה ומשמעותית. גם חברות התמ"ל עצמן מציינות על האריזות ש"חלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור תינוקך". די להציץ בטבלה שבתמונה ( ובקישור – פורמט קריא יותר)

מה יש בחלב אם, ומה יש בתמ"ל?

מה יש בחלב אם, ומה יש בתמ"ל?

, המפרטת את העשרות הבודדות של מרכיבים בתמ"ל, לעומת למעלה מ-200 מרכיבים בחלב אם, כדי להבין שהמוצר הזה הוא מוצר חסר (בלמעלה מ-150 מרכיבים), ולכן ברור שיש לו השפעה על התפתחותם ובריאותם של תינוקות.

אבל תופעות הלוואי אינן ברורות כמו קרניים וזנב ירוק, ולא כל תינוק שאינו יונק נפגע ממנו באופן ברור לעין, ושניתן בקלות לקשר בינו לבין התוצאה. כשאיננו יודעים מהו הפוטנציאל האמיתי של כל תינוק, איננו יודעים עד כמה נפגע אותו פוטנציאל עקב תזונתו. ההבדלים האלה נראים רק כשמשווים בין אוכלוסיות יונקים לאוכלוסיות לא יונקים – והם נצפו כבר באלפי מחקרים. אבל מנקודת המבט של הורים שאינם עוסקים במקצועות הבריאות ואינם קוראים מחקרים, קשה מאוד להאמין שמוצר אבקתי לבן תמים למראה, ארוז באריזה נאה וממלא מטרים על מטרים של מדפים בכל מרכול, יכול להזיק. עצם המראה הזה משפיע על תפיסת הציבור – שהרי לא יכול להיות, לא ייתכן, בלתי נתפס שמוצר מזיק הוא נגיש כל כך לציבור.

למזלנו, יושבים במשרד הבריאות לאורך השנים אנשים חכמים, טובים ומנוסים, שחקרו נושאים אלה לעומק ומבינים בהם היטב. פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, החתום על המכתב שיצא אל חברות התמ"ל, הוא אחד מהם, וכבר שנים שהוא פועל ומשפיע בתחום קידום ועידוד ההנקה. הוא ואחרים במשרד הבריאות דאגו להכשרת אחיות כיועצות הנקה והעסקתן בבתי החולים, להגבלות על פרסום תמ"ל וחלוקת דוגמיות במוסדות בריאות, ועוד. נכון שהדרך עוד ארוכה, אבל כיועצת הנקה וכאמא לבת 16, אני רואה את השינויים העצומים שהתחילו במדינה בזכותו ובזכות שכמותו.ו

בכן, מה קרה עם המכתב שנגנז? לאורך השנים חברות התמ"ל מציעות מבצעים והנחות. המטרה כמובן איננה רווחת הציבור: להבדיל משמפו או חיתולים, תמ"ל נחשב למוצר בעל נאמנות גבוהה, אם להשתמש בשפת אנשי השיווק. כששואלים אותי איזה תמ"ל עדיף, אני תמיד אומרת, "תקנו מה שבמבצע – ההבדלים לא באמת משמעותיים", אבל רוב ההורים לא ממהרים לעבור בין הסוגים כל עוד הילד מגיב טוב לסוג תמ"ל מסוים, ואם מבצע מסוים משך אותם והילד ממשיך להגיב טוב – יישארו עם אותו סוג עוד זמן ממושך, מה שכמובן משרת את היצרנים שיזמו את המבצע.

הגבלות על שיווק תמ"ל אינן נובעות מתוך רצון לכפות הנקה על מי שאינה רוצה בכך, ליצור רגשות אשמה בקרב הורים על בחירתם, או להעניש אותם על בחירה זו. מבחינות רבות, תמ"ל הוא תרופה: הוא מוצר שיכול להציל חיים, מוצר שטוב שקיים לטובת הזקוקים לו, מוצר שיש לו תופעות לוואי עבור חלק מצרכניו, חלקן חמורות. ועליו לעמוד בכללי שיווק המתאימים לתרופות ולא לשמפו. בדיוק כפי שלא נראה מבצעים על אקמול או אנטיביוטיקה. המגבלות שחלות על שיווק תרופות אינן לרעת הציבור אלא לרווחתו. אם תרופות היו מוצר שמפורסם ומשווק במבצעי 1+1, היה מתקבל הרושם שאלה מוצרים נייטרליים ונטולי תופעות לוואי, שמתאימים לשימוש יומיומי, גם אם הצורך בהם איננו ברור ומובהק.

תמ"ל כיום הוא עסק יקר מאוד. על פי נתוני אחת מחברות התמ"ל, תינוק שאינו יונק צורך 100 קופסאות תמ"ל של 400 גרם בשנה הראשונה – מדובר בכ-4,000 שקלים לשנה. אבל העלות הגבוהה היא בגלל מתח רווחים עצום: עלות הייצור של תמ"ל נמוכה, אבל החברות מגלגלות את העלויות האחרות – פרסום עצום בכל כלי התקשורת וקניית הזכות להעניק חינם את התמ"לים בבתי היולדות – על הציבור. משרד הבריאות פועל כיום גם לרגולציה (הנחוצה מאוד) על מחירי התמ"ל.

עד כאן לנסיבות שהובילו למכתב.

וכאן נכנסה לתמונה שרת הבריאות הטרייה.

טוב מאוד שמישהו לקח על עצמו את הנהגת המשרד הקשה הזה, וכל הכבוד ליעל גרמן שהתגייסה למשימה. יחד עם זאת, עצם ההתגייסות אינה פוטרת אותה מעמידה בקריטריונים מקצועיים ואתיים.שרת הבריאות החדשה, שאין לה רקע מקצועי ברפואה, שמעה על המכתב שהוציא פרופ' גרוטו, ונחשפה להמוני טוקבקים ולפניות נזעמות של ארגונים שונים. המחאות האלה מוכרות ונשמעות שוב ושוב, כתגובה רפלקסיבית, בכל פעם שמשרד הבריאות עושה צעד לקידום ההנקה. והשרה, הקשובה לרחשי לבו של העם, במקום לקיים ישיבה מסודרת ורצינית עם אנשי המקצוע שיזמו את המכתב, לשמוע מהם את הרקע והסיבות – שלפה מן המותן תוך שעות ספורות את ביטול הסעיף שהקפיץ את הטוקבקיסטים.

מודעות לרחשי הלב של הציבור היא דבר רצוי ומבורך, כמו גם הקשר הבלתי אמצעי עם הבוחר. אבל נבחר ציבור לא יכול לנהל סדר יום ציבורי ללא למידה מקצועית של הנושא שעליו הוא מופקד. בהתבטאויותיה השתמשה השרה שוב ושוב במונח "תחליף חלב". לחלב אם אין תחליף. משרד הבריאות טבע כבר לפני שנים את המלה "תמ"ל" (תרכובת מזון לתינוקות) ואוסר על השימוש ב"תחליף חלב" בפרסומות התמ"ל. השרה אינה יודעת אפילו את זה. עוד הגדילה עשות וסיפרה (בתכניתם של בן כספית והילה קורח ברדיו 103FM) שבלידה הראשונה שלה לא יכלה להניק, ובשנייה כבר לא רצתה. ובאותה נשימה ציינה שהמשרד מעודד הנקה ושזהו נושא של בריאות הציבור.

אין לבוא חשבון עם השרה על הבחירה האישית שעשתה. יש לבוא חשבון איתה על כך שכשרת הבריאות, שאמורה להוות מודל לציבור, היא משתפת את כולנו בחוויותיה האישיות, הנוגדות את המלצות משרדה. למה הדבר דומה? לכך שיו"ר "בטרם" יצהיר שעל הורים לחגור את ילדיהם בכיסאות בטיחות, ומיד יציין שאת ילדיו שלו לא חגר.

כן, זכותה של כל אשה לבחור אם להניק או לא, אבל אי אפשר לשנות את הביולוגיה באמצעות אידיאולוגיה. כמו שאמרה ד"ר מרים לבוק, רופאה בכירה, מדענית ופמיניסטית פעילה, "אם את מקבלת מידע מוטעה, הבחירה שלך היא לא בדיוק בחירה חופשית". והמידע שלפיו תמ"ל הוא מוצר תמים ונטול תופעות לוואי – הוא מידע מוטעה. התבטאות כזו מצד שרת הבריאות בתפקידה הרשמי מחלישה את המעמד המקצועי של אנשיה, נכנעת לגחמות הציבור, וחסרת אחריות.

בעלות הברית הבלתי צפויות של חברות התמ"ל

בימים האחרונים עלתה לכותרות הצעות החוק של ח"כ דני דנון (ליכוד) לעידוד ההנקה, וכתמיד, כשעולה ההנקה לכותרות, מתלהטות הרוחות באמצעי התקשורת ובפורומים באינטרנט. במה מדובר? אם תאושר הצעת החוק של דנון, יוגבלו הקשרים המסחריים בין בתי החולים ויצרניות התמ"ל (תרכובות המזון לתינוקות).

כיום, בשום בית חולים בארץ לא נקנים התמ"לים בכסף. אחת לכמה שנים מוציאים בתי החולים מכרז ליצרניות התמ"ל, שמקבלות את הזכות לבלעדיות על מתן תוצרתן בבית החולים. החברות מרוויחות פרסום – שם ולוגו המוצר מופיעים על הבקבוקים. בתמורה מקבל בית החולים תמ"ל חינם, ובנוסף – תרומות ציוד, תקנים ועוד.

על פי הצעתו של ח"כ דנון, בתי החולים יקנו את התמ"ל בכסף, וגם ההנחה שיקבלו תהיה מוגבלת כך שהמחיר לא יפחת ממחיר עלות מינימלי (עלות הייצור של תמ"ל נמוכה מאוד יחסית למחירו לצרכן). חברות התמ"לים לא יוכלו להעניק טובות הנאה למוסדות בריאות או לעובדיהם (כגון תרומות של ציוד, אירוחים בבתי מלון לרופאים ולאחיות והטבות שונות ורבות שנפוצות כיום). הבקבוקים לא יישאו את שם/לוגו המוצר – הורים שירצו לדעת איזה תמ"ל הם מקבלים, יצטרכו לשאול את הצוות (ויקבלו תשובה). התינוקות יקבלו תמ"ל רק בתנאי שאמם חתמה על טופס המאשר זאת, והטופס יכלול מידע על "יתרונות ההנקה" ו"מידע על התופעות והמחלות שההנקה מקטינה את שכיחותן". במקרים שההנקה אינה מומלצת או אינה אפשרית, לא יהיה צורך בחתימה על הטופס. לאחר חתימה על הטופס, תקבל האם מידע על מתן תמ"ל והכנה נאותה שלו.

זה מה שיש בהצעת החוק. מה אין בה? לא כפייה של ההנקה, לא איסור על האכלה בתמ"ל. למרבה הצער, אין גם חיוב של בתי החולים להעניק ייעוץ הנקה הולם ליולדות המעוניינות בו. יש בו הרחבה של המידע הניתן להורים והרחבה של זכות הבחירה.

מי עלול להפסיד מן החוק הזה? בראייה לטווח קצר – בתי החולים, שיאבדו את התרומות שקיבלו בעבר. לא נורא: בטווח הארוך ההצעה יכולה לחסוך הוצאות רפואיות רבות שנגרמות למערכת הבריאות כאשר תינוקות אינם יונקים. לפי נתונים מארה"ב, כל תינוק שאינו יונק עולה למערכת הבריאות בממוצע כמה מאות דולרים בשנה (חשוב לציין שמדובר בממוצע סטטיסטי: יש תינוקות שיזדקקו לטיפולים רפואיים רבים וכאלה שלא יזדקקו לטיפולים כלל).

הנפגעות העיקריות יהיו כנראה חברות התמ"לים, המגלגלות מאות מיליונים בשוק של צרכנים שבויים – חלק גדול מן ההורים שקיבלו תמ"ל מסוג מסוים בבית החולים, ימשיכו להשתמש באותו סוג גם לאחר השחרור מבית החולים ולמשך חודשים ארוכים או אף שנים.

בדיונים שנערכו לפני כמה שנים לקראת הצעת חוק דומה, שנפלה בסופו של דבר, אמרה סמנכ"לית השיווק של אחת מיצרניות התמ"ל את הדברים הבאים: "ממחקרים שערכנו במשך כמה שנים עולה, שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על בחירת הפורמולה, ובכלל זה על השימוש בפורמולה, הוא עצם העובדה שבית החולים משתמש בפורמולה לתינוקות. מבחינת האם בית החולים הוא גושפנקא מספיקה בשביל להגיד שאם בית חולים משתמש, אז גם אני יכולה לעשות את זה. במיוחד בבחירת המותג שמופיע בבית החולים. רוב האמהות שיוצאות מבית החולים משתמשות באותו מותג, ולא בכדי. זאת אומרת בית החולים משמש עדיין כגושפנקא מאוד משמעותית." אני חוזרת: הדוברת היתה סמנכ"לית השיווק של אחת מחברות התמ"ל.

אפשר לצפות, אם כך, שהחברות יעשו כל שביכולתן כדי לטרפד את היוזמה, מה שאכן הצליחו לעשות בהצעת החוק של ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, לפי כמה כמה שנים. אבל בינתיים, באופן פרדוקסלי, הקולות המתנגדים הם של אמהות רבות, חלקן אמהות מניקות בעצמן ותומכות בהנקה.

משרד הבריאות בהמלצותיו לתזונת תינוקות ופעוטות כותב: "על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית עד לתום החודש השישי לחיים ולאחר מכן המשך ההנקה בתוספת מזונות משלימים עד גיל שנתיים ויותר, היא השיטה האופטימלית להאכיל תינוקות ופעוטות". רוב האמהות רוצות ומתכננות להניק לפני הלידה, לא רק בגלל העניין הבריאותי, אלא מתוך הנעה פנימית יותר, לא שונה בהרבה מן ההנעה שגורמת לחתולה ברחוב, ללווייתנית בים או לעטלפה של העץ, לרצות להניק. להבדיל משאר היונקים בטבע, רבות מן האמהות נתקלות בקשיים שלאחר הלידה.

נכון, בבתי החולים כיום אין עדיין תמיכה אופטימלית בנשים שמעוניינות להניק, אם כי משרד הבריאות פועל במרץ לשינוי המצב. נכון, יש פרדוקס בלתי ניתן לגישור בין הרצון והצורך של תינוקות לינוק לבין הרצונות והצרכים של אמהות, שזכותן לבחור אחרת. וכל הנושא טעון רגשית במידה שמקשה מאוד על דיון כלשהו. אבל אפשר לנסות ולהבין איך פועלים המנגנונים הכלכליים והתרבותיים, ולשבח אנשים כמו ח"כ דנון, שמנסים להיאבק בגופים מסחריים חזקיים לטובתם של תינוקות והוריהם.

אז אין אפידורל בלידה שלי. מה הבעיה עם זה?

שהדי במרומים שכולי תמיכה במאבק הרופאים, ואני מזועזעת כמו כולם ממצב הרפואה הציבורית. ובכל זאת, שלטי ההפחדה עם הכתובת "כשאין מספיק רופאים מרדימים, אין אפידורל בלידה שלך" גורמים לי לגחך. נו, אז לא יהיה אפידורל בלידה שלי. סליחה, אני ביקשתי בכלל? כל כך לא טבעיות הפכו הלידות הטבעיות, עד שמשמעות המושג השתנתה וכיום רוב הציבור משתמש בו כדי להבדיל לידה נרתיקית מניתוח קיסרי. לידות טבעיות הפכו ל"לידות ללא אפידורל" – כאילו שאלחוש אפידורלי הוא חלק אינטגרלי מתהליך הלידה, והלידה בלעדיו היא החריג.

ואפשר לומר שבצדק – אם אני זוכרת נכון, כ-60% מהלידות בישראל (זאת אומרת – הרוב), מתבצעות בעזרת אילחוש אפידורלי. אם הנתון הזה נראה לכן נמוך מאוד, וחשבתן שהשיעור קרוב יותר ל-90%, כנראה שאתן גרות במרכז הארץ. בבתי החולים הגדולים, שבהם יש זמינות מרדימים גבוהה יותר, ויש פחות נשים מאוכלוסיות מסורתיות, שנוטות פחות לבחור באפידורל – שיעור הלידות האפידורליות גבוה בהרבה.

יש מידה גדולה של צדק בהתמרמרות על מספר המרדימים הנמוך יותר בפריפריה. היולדות בפריפריה זכאיות לשירותי רפואה בדיוק באותה מידה כמו היולדות במרכז. אממה – לידות טבעיות בטוחות ובריאות יותר גם לתינוק וגם לאם. וכואבות יותר, בהחלט. רציתי להוסיף "ומניסיון" – אבל אין לי דרך להשוות אלא למול עדויות של יולדות אחרות. בלידה הראשונה שלי, כשכבר הגיע שלב ששקלתי ברצינות לקחת אפידורל, הסבירו לי שבשביל זה אני צריכה לשכב על המיטה. לשכב? הו, לא. ברגע שהפסקתי לזוז כאב לי הרבה יותר. אז הסתובבתי לי בחדר, וצרחתי מכאבים, בעיקר כשבסופו של דבר עליתי על המיטה כדי ללדת, אבל זה לא היה בלתי נסבל.

כיועצת הנקה אני מבקשת מאמהות לעתים קרובות לדרג את הכאב בזמן ההנקה (בהיצמדות לא נכונה של התינוק לפטמה), ושומעת המון פעמים את התשובה "לא נורא, אפשר לסבול". בהנקה, התשובה החד-משמעית שלי היא "אפשר, אבל לא צריך". מאחר שכאב בהיצמדות מגדיל סיכון להעברת חלב לא טובה, לפצעים, להפסקה מוקדמת של ההנקה. אבל כאב בלידה? אפשר לסבול – עובדה, עד לפני פחות ממאה שנה ילדו גם בלעדיו, והפלא ופלא, המין האנושי שרד.

לא שאני בעד לסבול, שלא תבינו לא נכון. עשיתי מאמצים רבים כדי שלא יכאב לי בלידות. הכנה וליווי תומך ותרגול טכניקות רבות ושונות – ופשוטות – לשיכוך כאבים. בעיקר תנועתיות ומים ותנוחות זקופות. בכל זאת כאב, נורא כאב, ואולי אם היה לי פחות מזל ולא הייתי יולדת מהר כל כך (שלוש שעות בפעם הראשונה, שעתיים בשנייה) כן הייתי הולכת על האופציה התרופתית. אבל ממש שמחתי שלא, ובמקרה שלי זה הוביל לחוויות אימהות מצוינות, הייתי מלאת ביטחון בעצמי כאמא מהרגע הראשון – היי, אם יכולתי להתמודד עם הכאב הזה, אני יכולה להתמודד עם כל דבר.

אבל נעזוב את הסיפור האישי שלי. ולא נשכח שזכותה של האשה להחליט (בתקווה שהיא מקבלת את מלוא המידע מראש, ולא, הטופס שעליו היא חותמת תוך כדי צירים לא נותן לה את כל המידע, וגם לא את הנסיבות להחלטה מודעת של אמת). מה שמקומם אותי במודעה הזו הוא שרופאים, אלה שאמורים לפעול על פי רפואה מבוססת עובדות, בוחרים להפחיד יולדות ב"אין אפידורל בלידה שלך". כאילו שאפידורל הוא תרופה מצילת חיים, כאילו שהמרדים בחדר הלידה של אשה בריאה בהריון תקין הוא מה שמבטיח חוויית לידה טובה ובריאה לאם ולעובר. הוא לא. הוא מגביר סיכונים. אי אפשר לשים אותו בשורה אחת עם היעדר רופאים במחלקות הפנימיות, בחדר המיון ובפגייה. ככה לא מעודדים תמיכה במאבק, ככה מחלישים את האמון שיש לנו באנשים שנושאים במקצוע הכל כך חשוב הזה.

קצת קישורים: אלחוש אפידורלי והשפעותיו על היולדת והתינוק: http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

וקצת יותר שטחי, מוויקיפדיה בעברית: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%9C

על כאב בלידה: http://www.retter.co.il/עולם-התוכן/אוצר-מאמרים/פרטי-מאמר/smid/606/ArticleID/439/reftab/92.aspx

טופס הסכמה לקבלת אלחוש אפידורלי: http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/121_2_17.pdf