Tag Archives: הנקה

שינה משותפת: כבר מהרגע הראשון

יולדת ותינוקה במחלקת יולדות ביפן. צילום: סיגל גולן

התמונה הזו, שצילמה יועצת ההנקה סיגל גולן, היא מבית חולים ביפן. שם, כסטנדרט, יולדת ישנה עם התינוק שלה, במיטה שמאפשרת להם לישון בנוחות ובביטחון. איפה זה ואיפה בתי החולים שלנו, שבהם נוזפים באמהות כשהן מעיזות לקחת את התינוק איתן למיטה, ומוציאים אותן מבית החולים עם חומר מודפס נגד שינה משותפת.

שינה משותפת, כשהיא נעשית ברצון, באהבה ובתנאים בטיחותיים פשוטים, היא הסטנדרט הביולוגי של יולדות ותינוקות. יש למעלה מ-5,000 מיני יונקים בעולם, ואנחנו המין היחיד שחושב שזה נורמלי שתינוק יישן במיטה נפרדת מאמו, שלא לדבר על חדר נפרד. וזה לא שמאז ומתמיד עשינו את זה. מיטות נפרדות לתינוקות הן המצאה מודרנית חדשה, וברוב העולם, עדיין תינוקות ישנים עם אמותיהם (כן, העולם המערבי הוא לא רוב העולם). התינוק האנושי הוא הגור הפחות-מפותח שיש מבין היונקים, והוא זקוק לתנאים לא פחות טובים מאשר כל גור חתולים. וכן, שינה משותפת פירושה תנאים טובים (פירוט בקרוב).

אני פוגשת אמהות טריות על בסיס יומיומי, ומה אומר לכן, ממש אפשר לראות עליהן שהן מחבבות מאוד את התינוק ולא יפגעו בו. כמה חבל שמיד עם הלידה שולחים אותן לנקר על הספה בסלון בהנקות לילה, נוהל בלתי בטיחותי בעליל.

והגדת לבתך

במקרה פגשתי אתמול בחנות חברה יקרה שלא ראיתי כבר מזמן, עם בת החמש שלה. "את זוכרת את עדי?" שאלה אותה האם, והקטנה הנהנה בביישנות. "איך היא זוכרת אותי?" שאלתי, "מזמן לא ראיתי אותה." והאמא סיפרה שהקטנה מכירה את סיפור ההנקה שלה, ויודעת לומר "עדי הביאה לי את החלב סלך בלילה".

גם אני זוכרת את הלילה הזה. אחרי הלידה, שהתקיימה בניתוח קיסרי שנקבע מראש, הקטנה נלקחה להשגחה. בבילינסון, הפגייה (שבה שוהים גם לא-פגים שזקוקים לטיפול מיוחד) נמצאת בביה"ח שניידר – בבניין אחר. האבא הלך הביתה להיות עם הילדים הגדולים, ואני באתי להיות איתה בלילה הראשון.

האמא האמיצה כיוונה שעון מעורר ובאמצע הלילה ישבה לסחוט את הקולוסטרום שלה. מילאנו כמות יפה בכוסית סטרילית ואני הלכתי עד למעלית, ירדתי שלוש קומות, הלכתי מאה מטרים, עליתי שלוש קומות והבאתי את הקולוסטרום לפגייה. זה מסלול קל מאוד למי שלא ילדה כמה שעות קודם. לאשה אחרי ניתוח קיסרי, זה בלתי אפשרי. והצוות הרפואי יכול ללמוד ולהיות מודע לחשיבות הקריטית של קולוסטרום, אבל אף אחד עוד לא העלה על דעתו לכתוב נוהל שיאפשר לכל אמא לתת את החלב שלה לתינוק שנמצא בבניין אחר. אם היה מדובר בתרופה רשמית, זה היה ברור מאליו. גם בהעברה של מנות דם או איברים להשתלה לא מצפים מנשים לגייס בני משפחה וחברים לצורכי שינוע. וקולוסטרום הוא לא פחות חשוב ומציל חיים.

הקטנה הזו, כשתהיה אמא, תניק את הילדים שלה. אין לי ספק בכך. כבר בגיל חמש היא יודעת יותר טוב מהרופאים שטיפלו בה עד כמה חלב אם חשוב. היא אלהבקושי יודעת לכתוב את שמה, ובוודאי שלא קראה עדיין מחקרים, אבל את הידע הזה היא ינקה עם חלב אמה. באופן הכי מילולי שאפשר.

שתי אימהות, שתי מניקות?

האם גם האימא הלא-ביולוגית בזוגות של לסביות יכולה להניק? איך עושים את זה, ולמה בכלל זה טוב?

ביום שני הקרוב אעביר הרצאה בנושא במסגרת יריד "תרבות גאה" בדיזנגוף סנטר. ההשתתפות חינם אך מותנית בהרשמה מראש, בלינק הזה:

http://expo.mouse.co.il/document/74,91,58.aspx

אשמח לראות אתכן!

Image

 

הנקה בפומבי: זכות הציבור להתמודד עם זה

אחת לכמה זמן מגיע לכותרות מקרה של אשה שהתבקשה לעזוב מקום שבו ישבה והניקה, או לעבור לחדר הנקה מוגבל, בטענה שהמראה שלה מניקה מפריע לאחרים. שתי נשים, איוונה פפו-סלע ותמר נאמן-גולן, החליטו לעשות מעשה כדי למחות על מצב זה. הן הקימו דף בפייסבוק בשם ה(ע)נקה בציבור, ומטרותיהן, כפי שהן מתוארות בקבוצה, הן "להקים משמרות מחאה של נשים מניקות בכל רחבי הארץ, לאתר בעלי עסקים פרו-הנקה, ולעורר את המודעות להנקה". אירוע משמרות המחאה מתוכנן ל-24 בדצמבר הקרוב.
פרויקט נוסף של חברות הקבוצה, שזוכה להצלחה גדולה בקרב אמהות מניקות בפייסבוק, הוא החלפת תמונת הפרופיל בתמונת הנקה, לאות הזדהות עם ההגנה על זכותן של נשים להניק בכל מקום.מי שלא מרגישה בנוח עם העלאת תמונות אישיות שלה מניקה, מי שאין לה תמונות כאלה, וגברים תומכי הנקה – כל אלה יכולים להשתמש בתמונות של נשים אחרות (ברשותן כמובן) או בתמונות של יצירות אמנות המציגות אמהות מניקות ותינוקות יונקים, וכאלה יש הרבה.
אז מה העניין עם ניסיונות ההגבלה של הנקה בציבור? נוצרת כאן בעצם תופעה של אפליית תינוקות. אתה אוכל מבקבוק? ברוך הבא. יונק – צא בבקשה החוצה, לך תאכל בשירותים, או הכי טוב, תישאר בבית. ועדיף בבית שלך, כדי שלא תביך את המארחים.
כאשר מקרים של הטרדת מניקות ויונקים הופכים לידיעות ברשת, יש הזדמנות לקבל מושג מסוים על הלוך הרוח הציבורי בנושא. התגובות לידיעות האלה מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: ישנן המניקות הקמות להגן על זכותנו להניק בכל מקום ובכל שעה – מאחר שמהיכרות אישית ידוע להן שתינוקות, חצופים שכמותם, אינם נוהגים להודיע מראש מתי יהיו רעבים וגם לא לתאם את לוח הזמנים שלהם עם זה של אחרים. ישנם אלה שחושבים שהם התקווה הגדולה של עולם הסטנד אפ הישראלי ("אני בן 30 ועדיין יונק!"), ויש לא מעט כאלה שרואים בהנקה בציבור מפגע ציבורי. תשמעו, אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה (או אחורה). היו מקומות וזמנים, לא רחוקים, שבהם גם נשים בהריון התבקשו לא לצאת מפתח ביתן, מאותן סיבות בדיוק: פגיעה ברגשות הציבור, שמירה על צניעות. שהרי די בעצם נוכחותה של בטנה הבולטת של אשה, כדי להעיד על מה שעשתה כדי להגיע למצב זה. האם מישהו רוצה להדיר כיום את נוכחותן של נשים בהריון ממקומות ציבוריים? אולי לפחות להגביל את האופן שבו הן מתלבשות, כדי שהבטן לא תיחשף בטעות? חילונים מזדעקים כשמישהו מנסה לשלול מאשה את החופש להסתובב ברחוב בגופייה או בחצאית מיני. האם באמת יש הבדל בין התופעה הזו לבין ההצקה למניקות בציבור?
כבוד הדדי, התחשבות – אין לי שום בעיה עם אלה. רעיון טוב. אבל בין הרגשות העדינים של הסביבה לבין הרעב של התינוקות – מצטערת, אין לי שום התלבטות כשאני נדרשת לבחירה הזו.
אין לי עניין להתייחס להשוואה הדוחה שעולה הרבה פעמים בטוקבקים למיניהם, בין פעולות טבעיות למיניהן לבין הנקה, שגם היא סוג של האכלה אבל הרבה יותר מזה, והיא סוג של אינטימיות אבל לא, לא מינית.

אנחנו חיים בחברה. הריחות של אנשים אחרים, מנהגים כמו חיטוט באף או באוזן, הלבוש, צורת הדיבור של אחרים – כל הדברים האלה ורבים אחרים יכולים להפריע. אז מה? נתחיל להעיר לזרים בקניון? במסעדה? נזמין איש ביטחון? אם מפריע לנו משהו שאינו בלתי חוקי, אינו פוגע בבריאותנו, ואינו מענייננו – פשוט נפנה מבט, נתרחק, נתעלם, ונקבל את זה שלא כולם חייבים להתיישר לפי הסטנדרטים שלנו. קוראים לזה מדינה חופשית.

ובמיוחד, רובנו לא נעיר לגברים זרים שהמראה, הריח או המעשים שלהם לא נראים לנו. אולי מי שאעיר לו יתחיל לצעוק עליי, לאיים, להרים יד? אבל אשה שיושבת ומניקה את התינוק שלה, לא תגיב באלימות, פיזית או מילולית, להערות מזרים. גם כי כך חינכו אותה, להבליג, גם כי היא יושבת, לעומת המעיר העומד מעליה, ולכן פגיעה יותר. גם כי יד אחת שלה, לפחות, לא פנויה, וגם ובעיקר – היא עכשיו אחראית לגור שלה, ולא יכולה להרשות לעצמה להסתבך. גם אם היא כועסת, גם אם נעלבה או חשה מושפלת.

במודע או שלא במודע, אנשים שמעירים למניקות, בין אם בעדינות ובין אם בגסות, מסתמכים על אופן התגובה הזה ויודעים שהם מוגנים. לאמצעי התקשורת מגיעים המקרים של הנשים שקמו, התלוננו ועשו מעשה. הן לא הרוב.
לפעמים עולה הדרישה "שיניקו, אבל בצניעות". רוב המניקות עושות זאת ממילא, אבל זו בחירה אישית ולפעמים גם טכנית. יש כאלה שהתינוקות שלהן מסכימים להסתתר מאחורי מנשאים וצעיפים וסינרים וחולצות הנקה ייעודיים. הרבה תינוקות לא מסכימים לכך. מי שלא רוצה לראות אשה מניקה, מוזמן לרכוש לו סינר הנקה ולכסות את ראשו הפרטי אם ייחשף למראה. אל תהפכו את הבעיה שלכם לבעיה של המניקה, ובטח לא לבעיה של התינוק.כיועצת הנקה, אני נתקלת באמהות שבוחרות – מרצונן החופשי, כביכול – להמעיט ביציאות מן הבית, מחשש שייאלצו להניק במקום פומבי. כמה זמן אפשר לחיות ככה? כתוצאה מכך, משך ההנקה מתקצר. האם זו בעיה? כן. לא רק של התינוק, לא רק של האמא, אלא של כולנו, כחברה. יש לנו אינטרס, כחברה, שתינוקות יינקו ואמהות יניקו. זה כלכלי למערכת הבריאות, זה אקולוגי לכדור הארץ, זה יעיל למעסיקי ההורים.
הכלל, מבחינתי, פשוט: בכל מקום שבו מקבלים בברכה אמהות ותינוקות, צריך לקבל בברכה אמהות מניקות ותינוקות יונקים. אם יש כאן בעיה, היא בכך שיש פחות מדי מקומות – ציבוריים ופרטיים – שבהם מקבלים בברכה תינוקות, יונקים או לא.
רוצים לעשות משהו כדי לקדם את ההנקה בציבור? בפעם הבאה שתראו אשה מניקה, חייכו אליה. תגידו לה מלה טובה. כמה יפה לראות אותה ככה עם התינוק שלה. אתם בעלי עסק ומעוניינים בנוכחות של לקוחות, של נשים, של אמהות בעסק שלכם? אתם יכולים אפילו להציע כוס מים או כיסא נוח. אתם מארחים לחג? תודיעו מראש לאורחות שהן רצויות, ומוזמנות להניק גם ליד השולחן. באופן כללי, כדאי לנסות להיות נחמדים. מתרגלים לזה.

———

* פוסט זה מתפרסם גם בבלוג של איגוד יועצות ההנקה בישראל, וחלקים ממנו הופיעו בעבר בבלוג זה.

 תמונה

על תמ"ל כשמפו ועל טוקבקיסטים כקובעי מדיניות

הפוסט הזה נכתב, כצפוי, בעקבות המכתב שהיה ונעלם, זה שהיה אמור לשנות חלק מנוהלי שיווק התמ"ל בארץ.

משרד הבריאות לא המציא את נושא המגבלות על שיווק ופרסום תמל. לפני כ-30 שנה נוסח קוד אתי לשיווק תמ"ל ואומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי. הסיבה לכך היתה ש"הזנה לא נכונה של תינוקות עלולה להוביל לתת-תזונה, תחלואה ותמותה, ומנהגי שיווק בלתי הולמים של תמ"ל, כל מזון אחר המהווה תחליף לחלב אם ומוצרים נלווים – עלולים לתרום לקיום בעיות אלה בבריאות הציבור". לא אני כתבתי את המילים האלה – זהו ציטוט מן הקוד, שישראל חתמה עליו כבר לפני עשרות שנים, והעתקתי אותו מאתר משרד הבריאות.

לאורך השנים עוגנו בחוקי המדינה כמה סעיפים מתוך הקוד. למשל, האיסור על שימוש בתמונות של תינוקות על קופסאות התמ"ל. תמונות כאלה יכולות להופיע על אריזות שמפו לתינוקות, למשל, אבל על אריזות תמ"ל – לא. מדוע? כי תמ"ל איננו מוצר רגיל. יש לו השפעה על תת-תזונה, תחלואה ותמותה של תינוקות. קשה לשמוע, אבל כך הדבר, והאמירה הזו היא לא בהתייחס לאסונות רמדיה למיניהם, אלא גם בעקבות שימוש נאות בתמ"ל העומד בתקן.

מחוץ ליקום המקביל שבו הטוקבקים משנים את חוקי המציאות ושבו אנשי מקצוע פועלים בניגוד גמור לידע המדעי המבוסס על עובדות, נגמר כבר מזמן הוויכוח אם התמ"ל באמת נחות מחלב האם ובצורה ומשמעותית. גם חברות התמ"ל עצמן מציינות על האריזות ש"חלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור תינוקך". די להציץ בטבלה שבתמונה ( ובקישור – פורמט קריא יותר)

מה יש בחלב אם, ומה יש בתמ"ל?

מה יש בחלב אם, ומה יש בתמ"ל?

, המפרטת את העשרות הבודדות של מרכיבים בתמ"ל, לעומת למעלה מ-200 מרכיבים בחלב אם, כדי להבין שהמוצר הזה הוא מוצר חסר (בלמעלה מ-150 מרכיבים), ולכן ברור שיש לו השפעה על התפתחותם ובריאותם של תינוקות.

אבל תופעות הלוואי אינן ברורות כמו קרניים וזנב ירוק, ולא כל תינוק שאינו יונק נפגע ממנו באופן ברור לעין, ושניתן בקלות לקשר בינו לבין התוצאה. כשאיננו יודעים מהו הפוטנציאל האמיתי של כל תינוק, איננו יודעים עד כמה נפגע אותו פוטנציאל עקב תזונתו. ההבדלים האלה נראים רק כשמשווים בין אוכלוסיות יונקים לאוכלוסיות לא יונקים – והם נצפו כבר באלפי מחקרים. אבל מנקודת המבט של הורים שאינם עוסקים במקצועות הבריאות ואינם קוראים מחקרים, קשה מאוד להאמין שמוצר אבקתי לבן תמים למראה, ארוז באריזה נאה וממלא מטרים על מטרים של מדפים בכל מרכול, יכול להזיק. עצם המראה הזה משפיע על תפיסת הציבור – שהרי לא יכול להיות, לא ייתכן, בלתי נתפס שמוצר מזיק הוא נגיש כל כך לציבור.

למזלנו, יושבים במשרד הבריאות לאורך השנים אנשים חכמים, טובים ומנוסים, שחקרו נושאים אלה לעומק ומבינים בהם היטב. פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, החתום על המכתב שיצא אל חברות התמ"ל, הוא אחד מהם, וכבר שנים שהוא פועל ומשפיע בתחום קידום ועידוד ההנקה. הוא ואחרים במשרד הבריאות דאגו להכשרת אחיות כיועצות הנקה והעסקתן בבתי החולים, להגבלות על פרסום תמ"ל וחלוקת דוגמיות במוסדות בריאות, ועוד. נכון שהדרך עוד ארוכה, אבל כיועצת הנקה וכאמא לבת 16, אני רואה את השינויים העצומים שהתחילו במדינה בזכותו ובזכות שכמותו.ו

בכן, מה קרה עם המכתב שנגנז? לאורך השנים חברות התמ"ל מציעות מבצעים והנחות. המטרה כמובן איננה רווחת הציבור: להבדיל משמפו או חיתולים, תמ"ל נחשב למוצר בעל נאמנות גבוהה, אם להשתמש בשפת אנשי השיווק. כששואלים אותי איזה תמ"ל עדיף, אני תמיד אומרת, "תקנו מה שבמבצע – ההבדלים לא באמת משמעותיים", אבל רוב ההורים לא ממהרים לעבור בין הסוגים כל עוד הילד מגיב טוב לסוג תמ"ל מסוים, ואם מבצע מסוים משך אותם והילד ממשיך להגיב טוב – יישארו עם אותו סוג עוד זמן ממושך, מה שכמובן משרת את היצרנים שיזמו את המבצע.

הגבלות על שיווק תמ"ל אינן נובעות מתוך רצון לכפות הנקה על מי שאינה רוצה בכך, ליצור רגשות אשמה בקרב הורים על בחירתם, או להעניש אותם על בחירה זו. מבחינות רבות, תמ"ל הוא תרופה: הוא מוצר שיכול להציל חיים, מוצר שטוב שקיים לטובת הזקוקים לו, מוצר שיש לו תופעות לוואי עבור חלק מצרכניו, חלקן חמורות. ועליו לעמוד בכללי שיווק המתאימים לתרופות ולא לשמפו. בדיוק כפי שלא נראה מבצעים על אקמול או אנטיביוטיקה. המגבלות שחלות על שיווק תרופות אינן לרעת הציבור אלא לרווחתו. אם תרופות היו מוצר שמפורסם ומשווק במבצעי 1+1, היה מתקבל הרושם שאלה מוצרים נייטרליים ונטולי תופעות לוואי, שמתאימים לשימוש יומיומי, גם אם הצורך בהם איננו ברור ומובהק.

תמ"ל כיום הוא עסק יקר מאוד. על פי נתוני אחת מחברות התמ"ל, תינוק שאינו יונק צורך 100 קופסאות תמ"ל של 400 גרם בשנה הראשונה – מדובר בכ-4,000 שקלים לשנה. אבל העלות הגבוהה היא בגלל מתח רווחים עצום: עלות הייצור של תמ"ל נמוכה, אבל החברות מגלגלות את העלויות האחרות – פרסום עצום בכל כלי התקשורת וקניית הזכות להעניק חינם את התמ"לים בבתי היולדות – על הציבור. משרד הבריאות פועל כיום גם לרגולציה (הנחוצה מאוד) על מחירי התמ"ל.

עד כאן לנסיבות שהובילו למכתב.

וכאן נכנסה לתמונה שרת הבריאות הטרייה.

טוב מאוד שמישהו לקח על עצמו את הנהגת המשרד הקשה הזה, וכל הכבוד ליעל גרמן שהתגייסה למשימה. יחד עם זאת, עצם ההתגייסות אינה פוטרת אותה מעמידה בקריטריונים מקצועיים ואתיים.שרת הבריאות החדשה, שאין לה רקע מקצועי ברפואה, שמעה על המכתב שהוציא פרופ' גרוטו, ונחשפה להמוני טוקבקים ולפניות נזעמות של ארגונים שונים. המחאות האלה מוכרות ונשמעות שוב ושוב, כתגובה רפלקסיבית, בכל פעם שמשרד הבריאות עושה צעד לקידום ההנקה. והשרה, הקשובה לרחשי לבו של העם, במקום לקיים ישיבה מסודרת ורצינית עם אנשי המקצוע שיזמו את המכתב, לשמוע מהם את הרקע והסיבות – שלפה מן המותן תוך שעות ספורות את ביטול הסעיף שהקפיץ את הטוקבקיסטים.

מודעות לרחשי הלב של הציבור היא דבר רצוי ומבורך, כמו גם הקשר הבלתי אמצעי עם הבוחר. אבל נבחר ציבור לא יכול לנהל סדר יום ציבורי ללא למידה מקצועית של הנושא שעליו הוא מופקד. בהתבטאויותיה השתמשה השרה שוב ושוב במונח "תחליף חלב". לחלב אם אין תחליף. משרד הבריאות טבע כבר לפני שנים את המלה "תמ"ל" (תרכובת מזון לתינוקות) ואוסר על השימוש ב"תחליף חלב" בפרסומות התמ"ל. השרה אינה יודעת אפילו את זה. עוד הגדילה עשות וסיפרה (בתכניתם של בן כספית והילה קורח ברדיו 103FM) שבלידה הראשונה שלה לא יכלה להניק, ובשנייה כבר לא רצתה. ובאותה נשימה ציינה שהמשרד מעודד הנקה ושזהו נושא של בריאות הציבור.

אין לבוא חשבון עם השרה על הבחירה האישית שעשתה. יש לבוא חשבון איתה על כך שכשרת הבריאות, שאמורה להוות מודל לציבור, היא משתפת את כולנו בחוויותיה האישיות, הנוגדות את המלצות משרדה. למה הדבר דומה? לכך שיו"ר "בטרם" יצהיר שעל הורים לחגור את ילדיהם בכיסאות בטיחות, ומיד יציין שאת ילדיו שלו לא חגר.

כן, זכותה של כל אשה לבחור אם להניק או לא, אבל אי אפשר לשנות את הביולוגיה באמצעות אידיאולוגיה. כמו שאמרה ד"ר מרים לבוק, רופאה בכירה, מדענית ופמיניסטית פעילה, "אם את מקבלת מידע מוטעה, הבחירה שלך היא לא בדיוק בחירה חופשית". והמידע שלפיו תמ"ל הוא מוצר תמים ונטול תופעות לוואי – הוא מידע מוטעה. התבטאות כזו מצד שרת הבריאות בתפקידה הרשמי מחלישה את המעמד המקצועי של אנשיה, נכנעת לגחמות הציבור, וחסרת אחריות.

מד חלב אם. מי (לא) צריך את זה?

לאורך השנים שמעתי אינספור פעמים את האמירה המחויכת, "השד לא שקוף ואין עליו קווים קטנים, אז אי אפשר לדעת כמה בדיוק התינוק אכל בהנקה". וגם חזרתי עליה בעצמי, יחד עם ההמשך: "אבל יש דרכים לדעת אם אכל מספיק או לא מספיק".

והנה, עוד מעט יוצא לשוק מכשיר שאמור לפתור בדיוק את ה"בעיה" הזו, של אי ידיעת הכמות המדויקת שתינוק ינק: מניחים את המכשיר על השד לפני ואחרי ההנקה, והופ, יש לנו נתון, ואפילו אפשר לעקוב לאורך היום אחרי הנתונים המצטברים, לראות כמה זמן ארכה הנקה מכל זמן, כמה זמן עבר מההנקה הקודמת, ואפילו להעלות הכל למחשב בטבלאות מסודרות. פתרון קסם? אז זהו, שלא.

אני לא יודעת הרבה על הטכנולוגיה במכשיר הספציפי הזה, אבל אם אכן היא תלויה בהשוואה בין מלאות השד לפני ואחרי ההנקה, יש כאן פוטנציאל גדול לחוסר דיוק. אנשים נוטים לחשוב על השד כבעל מנגנון דומה לזה של הניאגרה בשירותים: השד מתמלא, ואז בהנקה החלב יורד, ובסיומה הוא מתחיל להתחדש. אבל ייצור החלב נמשך גם תוך כדי ההנקה: מרגע שהתינוק מתחיל לינוק, גם כשאמא מרגישה שהשד מלא, חלב נוסף מתחיל להיווצר. מנגנון שמודד לפני ואחרי מפספס את הכמות שעוברת אל התינוק תוך כדי.

ובואו נניח שהמכשיר הזה, או אחר שיפותח בעתיד, יכול למדוד בדיוק של מיליליטר כמה התינוק ינק. האם נפח הוא כל הסיפור? ממש לא. בדרך כלל כשאמהות מניקות משני הצדדים, בצד אחד יש יותר מבשני. בתמונה המצורפת רואים בקבוקי חלב שנשאבו במקביל משני השדיים. התמונה אמנם לא חדה מספיק, אבל אפשר לראות שבימני כמות גדולה, אך שכבת שומן דקה יחסית. בבקבוק השני – נפח חלב קטן יותר, אבל הרבה שומן. איפה יש יותר קלוריות? זה לא משנה. בהנקה יעילה התינוק מקבל את הנפח הרצוי ובהרכב המושלם.

מי קובע כמה התינוק אמור לאכול? קחו כמה אנשים בני אותו גיל ובאותו משקל. האם כל אחד מהם אוכל אותה כמות? בבוקר, בצהריים ובערב? יום אחר יום? תינוקות הם לא מכונה, והצרכים שלהם מורכבים. לפעמים הם זקוקים ליותר חלב, לפעמים לפחות.

יש כ-3,000 מינים של יונקים בטבע, ואצל כולם ההנקה היא מנגנון בסיסי וחזק מאוד, אחרת לא היינו מגיעים עד הלום, בלי מדידות ומשקלים. אשה צעירה, בריאה, שילדה תינוק בריא, במועד, במשקל תקין ובלי אירועים חריגים בלידה, כמעט תמיד תוכל לספק את כל צורכי התינוק שלה, בדיוק כמו שסיפקה אותם בזמן ההריון.

ומה יקרה אם אמא תראה שלפי נתוני המכשיר, התינוק שלה אכל פחות מן הצפוי? האם היא תחשוב שהמכשיר טעה? ומה היא תענה לכל מי ששואלים אותה, אם יש לה מספיק חלב? "המכשיר אומר שלא אבל אני מרגישה שכן"?

ואם אמא חושבת שיש בעיה, בצדק או שלא בצדק, מה היא תעשה עם הנתון הזה? אני מניחה שלא מעט תינוקות יקבלו תוספות, אם יש צורך או לא והנקות רבות יסתיימו במפח נפש. מחירו של המכשיר 700 שקל. אחרי שהורים דואגים ואוהבים כבר "השקיעו בהנקה" 700 שקל, הסיכוי שיפנו לקבלת ייעוץ בתשלום נוסף של כמה מאות שקלים איננו גבוה.

מה קורה במפגש עם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC? נוהל מקובל הוא שהיועצת מקבלת מן האם מידע מקיף על מצבה הבריאותי, ההיסטוריה ההורמונלית והמיילדותית שלה, ועל התנהלות ההנקה מאז הלידה. יועצות רבות ישקלו את התינוק לפני ואחרי ההנקה כדי לראות כמה חלב ינק. האמא תקבל כלים לזיהוי סימנים לכך שהתינוק יונק היטב ומקבל מספיק חלב. ובעיקר: אם יש בעיה, היא תקבל המלצות ותכנית עבודה לשיפור המצב, בעזרת תוספות או בלעדיהן, לפי הצורך.

והאם יש דרך פשוטה לדעת אם התינוק ינק "מספיק" או "לא מספיק"? בהחלט. במאמר שבקישור אפשר לקרוא על כך. ובהחלט כדאי להיות במעקב משקל בטיפת חלב, ואפשר גם למקם את התינוק בעקומות הגדילה העדכניות יותר, של ארגון הבריאות העולמי.

הורות היא לא עניין למספרים מדויקים אלא לתחושות של הלב. כמה חיבוקים צריך לקבל תינוק כל יום? כמה נשיקות? כמה זמן הוא צריך להיות על הידיים? כל כמה זמן צריך לעשות לו פרצופים מצחיקים או לשיר לו שירים? האפליקציות, המכשירים והרישומים יכולים להיות מועילים מאוד כשיש בעיה, ובשימוש של אנשי מקצוע. ההורים צריכים לסמוך יותר על תחושות הבטן שלהם, על הקשר הישיר עם התינוק, על האינטואיציות ועל מראה העיניים. חיתולים שמתמלאים, בגדים שנעשים קטנים, קפלים בירכיים, תפוחים בלחיים, תינוקות רגועים וחייכנים – כל אלה הם אמצעים מדויקים ומהנים הרבה יותר מאשר מכשירים ורישומים.


תמונה

סוס טרויאני בקופסת תמ"ל

הנה שי מקורי לחג: ארגון "חסדי נעמי", העוסק כל השנה באיסוף מוצרי מזון לנזקקים, משתף פעולה גם השנה עם חברת מטרנה: הצרכנים מוזמנים לשלוח כפיות מדידה של תמ"ל או אריזות דייסה מתוצרת מטרנה, והחברה מצדה תתרום אחד ממוצריה תמורת כל ארבע כפיות/אריזות דייסה. לכאורה, יוזמה מבורכת: חברה מסחרית תתרום מוצרים, חסדי נעמי תעביר למשפחות עם תינוקות ופעוטות, והציבור ששולח כפיות/אריזות ירגיש טוב עם עצמו. כולם מרוצים?

אולי. אבל לא צריכים להיות.

כמו שכבר כתבתי פעם בהקשר של חלוקת תמ"ל, אין ארוחות חינם. קופסאות התמ"ל המחולקות לנזקקים הן סוס טרויאני. הן מציגות מצג שווא של האכלת רעבים. בפועל, זמינות התמ"ל מעודדת הפסקת הנקה, אם התינוק התחיל את חייו כשהוא יונק, או הימנעות ממנה מראש. חלוקת תמ"ל חינם על ידי ארגוני צדקה מעודדת את התפיסה השגויה שתמ"ל הוא מוצר מזון תמים ובטוח. הוא לא. תשאלו את משרד הבריאות.  

טוב היה אם "חסדי נעמי" היתה מעודדת שיתוף פעולה עם נשות המקצוע, כדי שאמהות נזקקות יוכלו לזכות בייעוץ הנקה, דבר שהיום הוא נחלתן הכמעט בלעדית של בנות המעמד הבינוני והגבוה. תינוק שאינו יונק יצרוך כמאה קופסאות תמ"ל של 400 גרם בשנה הראשונה בלבד (נתון שנמסר בידיעה עיתונאית ע"י סימילאק לפני כמה שנים). קופסה אחת עולה 40-30 שקל, כמדומני. תקציב התמ"ל השנתי של משפחה עומד על כמה אלפי שקלים בשנה. הרבה כסף. וזה עוד לפני שדיברנו על הוצאות רפואיות, שגבוהות יותר הן עבור תינוקות שאינם יונקים והן עבור האמהות הלא-מניקות, ועל ימי מחלה. ועל הקשר בין האם לתינוק, הנתמך ומתחזק בזכות ההורמונים של ההנקה ובזכות המגע התכוף בין השניים. תרומת קופסת תמ"ל אחת או שתיים תחסוך למשפחה כמה עשרות שקלים בטווח הקצר, אך עלולה להביא איתה הוצאה של כמה אלפי שקלים בטווח הארוך. אז איפה הצדקה והחסד כאן?

האם בראש מטרנה עומדים נציגים מל"ו הצדיקים, וזו הסיבה לקמפיין? כנראה שלא. במטרנה יודעים מה הם עושים: במחיר כלכלי נמוך ביותר (תמ"ל הוא מוצר זול מאוד ליצרנים. המחיר נובע בעיקר בגלל ההוצאות על פרסום ושיווק). הם זוכים לפרסומים בכלי התקשורת המשפרים את דימוי החברה, ומגדילים צריכת מוצריהם על חשבון המתחרים, מצד הציבור המעוניין לתרום. מי שרוצה לתרום מטעמים טהורים עושה זאת ללא הודעות לעיתונות, ובלי קשר לעידוד צריכת מוצרי מטרנה ע"י התניית התרומה במשלוח הוכחות קנייה.

מהן הסיבות העיקריות להפסקת הנקה או להימנעות מהנקה?

  1. בחירה חופשית. אני מאוד בעד בחירה חופשית. אבל כפי שאמרה ד"ר מרים לבוק, מרצה לבריאות האם והתינוק באוניברסיטת צפון קרולינה, "אם את מקבלת מידע לא מדויק, הבחירה שלך היא לא ממש חופשית". לאמהות יש מעט מאוד מידע על הרכב התמ"ל. בהדרכת הבוקר הקבוצתית שאני מעבירה כיועצת הנקה בבי"ח ליס אני שואלת הרבה פעמים את האמהות אם הן יודעות מהו המרכיב העיקרי בתמ"ל. מעטות האמהות שיודעות את התשובה, אף שלמעלה מ-70% מן התינוקות מקבלים תמ"ל בימים הראשונים שלאחר הלידה (כמעט תמיד שלא לצורך). איש לא טורח ליידע את האמהות מה יש בתמ"ל, מהן הסכנות הכרוכות בו, מהן ההשפעות האפשריות על ההנקה ועל התינוק שלהן. מן הסתם, גם לקופסאות התמ"ל שיחולקו למשפחות נזקקות לא יתלווה המידע הזה. חלק מן האמהות, היו מחליטות אחרת אם היו מקבלות מידע מלא ואמין על השלכות ההחלטה שלהן. כמובן, ישנן אמהות שיודעות ומודעות ובכל זאת בוחרות לא להניק או להניק באופן חלקי. האם במקרה זה על ארגוני הצדקה והציבור התורם לשתף פעולה עם הבחירה הזו?
  2. סיבות רפואיות שמונעות מן האם להניק (כגון קבלת תרופות שאינן מותרות בהנקה, או בעיה גופנית בלתי פתירה בייצור החלב). במקרה זה, התמ"ל הוא תרופה מצילת חיים, וככזו, מן הדין היה שהמדינה תסבסד או תממן אותו – מה שלא יקרה, כמובן, בעתיד הנראה לעין. אך בעיות כאלה נמצאות באחוזים בודדים בלבד ואינן מצדיקות קמפיין נרחב לתרומות.
  3. חזרה לעבודה/לימודים: אכן, נושא כאוב. לא פשוט לחזור לעבודה ולהמשיך בהנקה. חופשת הלידה עומדת כרגע על 14 שבועות, כשמנגד, הנקה מלאה ובלעדית מומלצת למשך כחצי שנה. יחד עם זאת, אם כל או רוב התינוקות היו ניזונים מהנקה מלאה ובלעדית לאורך כל חופשת הלידה, כבר היה מצבנו טוב בהרבה, וחלק גדול מן האמהות היו מצליחות למצוא את הדרך להמשיך בהנקה בעזרת מידע ותמיכה (ראו הסעיף הבא).
  4. היעדר מידע ותמיכה, מקצועיים וחברתיים, מה שמביא להפסקת הנקה מוקדמת או לשילוב תמ"ל בתזונת התינוק. זו הסיבה המרכזית לכך שתינוקות רבים אינם יונקים, או יונקים תקופה קצרה. האימהות ברובן מעוניינות להניק (על פי סקרים בקרב נשים בהריון ועל פי השיעור הגבוה של אמהות שמתחילות להניק בימים שלאחר הלידה), ולו היה ייעוץ הנקה איכותי וזמין 24 שעות במחלקות היולדות בבתי החולים ובקהילה, היינו רואים שיעור גבוה בהרבה של תינוקות יונקים. תמיכה מתמשכת (לא רק בחודש הראשון), עידוד ההנקה בחברה ואיסור על פרסום תמ"ל – כל אלה הם צעדים שהיו גורמים לשת"פ של מטרנה ו"חסדי נעמי" להיות מיותר. עדיף לדאוג למזון לאמהות (ורצוי כזה שאינו תעשייתי, מעובד ומיובש לאבקה), עדיף לסבסד ייעוץ הנקה שיחסוך למשפחות אלפי שקלים בשנה, מאשר להסתפק בתרומה זעומה של מזון נחות לתינוקות.

אפשר לטעון, הכל טוב ויפה, אבל בפועל, יש תינוקות ופעוטות שאינם יונקים במשפחות נזקקות. אותם לא מעניין לקדם אג'נדה בריאותית או אחרת, הם זקוקים לתמ"ל, ואם מטרנה מתגייסת לעניין, למה למנוע זאת ממנה? כאן נכנסים השיקולים לטווח הקצר למול אלה של הטווח הארוך. השת"פ הנוכחי יסייע לכמה תינוקות, ומנגד, ימשיך לפגוע בתינוקות רבים שעדיין לא נולדו, כחלק מהלגיטימציה החברתית הניתנת לאי-הנקה של תינוקות.

יש דרכים אחרות לעזור למשפחות נזקקות. אפשר לתרום כסף. אפשר להאכיל את האמהות במקום (ד"ר ג'ק ניומן, רופא ילדים ויועץ הנקה חריף מחשבה ולשון, מציע שאת תרומות התמ"ל שנשלחות לאזורי אסון יאכלו האמהות המניקות כדי להזין אותן עצמן, ולא את התינוקות). מי שרוצה לתרום דווקא תמ"ל, יכול לקנות פחית מתוצרת כל יצרן, לא בהכרח מטרנה, ולשים בקופסה לאיסוף מצרכים. ומי שרואה קדימה יכול לפנות לחסדי נעמי ולהציע להם קמפיין לתרומת ייעוץ הנקה לאמהות נזקקות.