למה אני מניקה – המניפסט האישי שלי

 

הילדים שלי כבר מזמן לא יונקים. המאמר הזה הוא עיבוד של אחת ההודעות שלי מפורום אמנות הלידה, ומופיע גם באתר שלי, באתר מניקות, וחלקים ממנו פורסמו גם במאמר "אני המניקה שהקיאו בגללה" ב-Ynet, ועכשיו כאן, לטובת מי שפיספס.
 
****************************
למה, בעצם, אני מניקה? מאיפה זה בא לי? הרי הייתי אשה שילדים ותינוקות לא ממש עניינו אותה, שהשקיעה הרבה בלהיות חתיכה וסקסית מצד אחד, ובלשמור על השדיים מכוסים מצד שני. התשובה לא לגמרי ברורה לי. לפני שנעשיתי אמא לא ידעתי אפס קצהו של מה שאני יודעת היום על מנגנון ההנקה. לא ראיתי מימיי תינוק יונק בפועל. אבל בחלום היחיד שהיה לי על בתי לפני שנולדה, היא ינקה. ידעתי שאני אניק. אם כי אז חשבתי ששלושה חודשים הם די והותר.

אני לא מניקה בגלל מה שנהוג לכנות "היתרונות" של ההנקה, או בגלל הסכנות שבאי-הנקה. ההשלכות הפיזיות של ההנקה הן בשבילי רק בונוס נחמד.

אני מניקה כי נשביתי בקסם של הקשר שביני לבין התינוקות שלי. בגלל העוצמה שממלאת אותי הידיעה שלא רק שנשאתי אותם בגופי תשעה חודשים, לא רק שילדתי אותם בכוחות עצמי (ובכוחות עצמם) – אני ממשיכה לגדל אותם מתוך גופי גם כשהם נושמים באופן עצמאי.

אני מניקה כי ככה יש בתינוקות שלי משהו ממני גם כשאני חוזרת לעבודה, גם כשהם מתחילים לישון בחדר משלהם, גם כשהם כבר לא איתי 24 שעות ביממה, גם כשהם יורדים מן המנשא ומתחילים ללכת.

אני מניקה כי אני מרגישה שאני חיה כשהגוף שלי מייצר להם חלב.

אני מניקה כי תמיד אני יכולה, בקלות וביעילות, לנחם אותם כשהם נופלים, כשהם מתוסכלים, כשהם עייפים.
אני מניקה כי התלות המוחלטת של היצור הקטן בי מכמירת לב כל כך, מחייבת כל כך, ממגנטת וקושרת אותי אליו. כי אין מראה מתוק יותר מתינוק שיכור-חלב שעוצם עיניים ומרפה את כל שרירי גופו, משחרר את הפטמה וטיפה או שתיים זולגות לו מזווית הפה.

יש עוד… אבל הרגשנות הזאת קצת קשה לי. אני נוטה להיאחז בציטוטים של מחקרים והמלצות, כי זה פחות חושפני ואישי מאשר לומר בכל הזדמנות את השורות שכתבתי למעלה. המחקרים וההמלצות אינם הסיבות שבגללן אני מניקה, וגם אם מחר היו צצים מחקרים הפוכים (אל דאגה, זה לא יקרה), לא הייתי מפסיקה להניק. בגלל המקום העמוק הזה בלב, לא בראש, שיש לכל אחד, ששונה מאדם לאדם, שמכוון אותנו, שיוצר את השקפת העולם הייחודית לנו, שמעניק לנו ביטחון.

יש נשים שזה כל כך כל כך לא מתאים להן, כל האינטימיות הזאת עם תינוק (להבדיל מבין זוג), כל המחויבות האינסופית והתלות המוחלטת. ויש נשים שיש להן עניינים לא סגורים עם השדיים שלהן, שאולי גדלו יותר מדי או פחות מדי לטעמן, שהתחילו לצמוח מוקדם מדי או מאוחר מדי. או שבעיניהן השדיים הם אביזר מיני, או שהם טאבו. או שאולי הן לא אוהבות את זה שהגוף שלהן השתנה על דעת עצמו בהריון. אולי הן חוששות שההנקה תשנה אותו עוד יותר. וכל המחקרים וההמלצות שבעולם לא ישנו את דעתן. כי המקום הפנימי הוא זה שמכתיב את פעולותיהן, וככה הן יכולות לחיות מתוך שלמות עצמית. הנשים האלה מעטות, יחסית, ואני מכבדת אותן.

רוב הנשים רוצות להניק. אני נתקלת לעתים קרובות כל כך, קרובות הרבה יותר מדי, בתסכול ובכאב של אלו שרצו להניק, אבל בבית החולים דפקו להן את ההנקה, או שבטיפת חלב הלחיצו אותן, או שבן הזוג שלהן לא תמך, או שאמא שלהן אמרה שהן בטח לא יצליחו. והתסכול שלהן בדרך כלל לא נובע בגלל האסתמה של הילד או דלקות האוזניים שלו, שאולי התפתחו ואולי לא, וגם אם כן אולי זה לא קשור להנקה. התסכול והכאבים נובעים, כמעט תמיד, בגלל האובדן של הקשר הקסום שרצו בו, שלא התממש. בגלל הנשים האלה, אלה שאני מכירה ואלה שלא, חשוב לי להביא את המידע, לתמוך, להפנות למקומות שבהם יוכלו למצוא עזרה ותמיכה. לפני ההריון, בהריון, בלידה ואחריה. זה אפשרי.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

 

אין ארוחות חינם

מזל טוב, ילדת. את נמצאת במחלקת היולדות, שיש הורים שרואים בה סוג של מלון וחושבים שמישהו אחר פרט להם יכול לדאוג כמוהם לילד שזה עתה נולד להם. התינוק מקבל מבית החולים, כמובן מאליו, בגדים, חיתולים, עריסה לישון בה, וכמובן אוכל, אם האמא לא מניקה אותו. את הבגדים והחיתולים וכל השאר בית החולים קונה. את האוכל – תרכובת מזון לתינוקות מוכנה מראש וארוזה בבקבוקים – הוא מקבל חינם. רגע, חינם? לא בדיוק. יצרני התמ"ל (מה שידוע בלשון העם כ"פורמולה", או מכונה בשם היצרן) משלמים על הזכות לתת לביה"ח את תוצרתם חינם. בכל בית חולים בארץ. אף בקבוק תמ"ל, בשום בית חולים בארץ, לא נקנה בכסף.
 
האם חברות התמ"ל עושות זאת מטעמים טהורים? המממ. התשובה הקצרה היא לא.
 
ככה זה עובד: לכל בית חולים הסכם בלעדי עם יצרן מסוים*, ובתמורה – על כל בקבוק מופיע בגדול שם היצרן, ובדרך כלל ניתן יהיה למצוא בבית החולים את לוגו החברה במקומות רבים נוספים: על מצעי העריסה, על הבורדרים העליזים המקשטים את המחלקה, על דפי התזכורת שבהם משתמשות האחיות, ושיא השיאים – על מדבקות "אני תינוק יונק" המודבקות על עריסות היונקים.
 
היצרנים עצמם מספרים לנו למה הם משקיעים כל כך הרבה כסף בבתי החולים: הסיכוי שאמא תבחר בתמ"ל שבו השתמשו בבית החולים גבוה מאוד. שהרי אם בית החולים בחר דווקא באבקה זו, זה בטח כי היא הכי טובה, לא? לא נעים להודות, אבל גם אני הלכתי לברר, יום אחרי הלידה, באיזו משחה לטוסיק משתמשים בתינוקייה, מתוך אותו (חוסר) היגיון. ובנוסף ליולדת, גם כל מי שמבקר אותה, וגם אנשי הצוות – נחשפים, שוב ושוב, ללוגו ולפרסומים של חברות התמ"ל, ועל הדרך מפנימים ששיטת ההזנה הסטנדרטית לתינוקות היא באמצעות אבקה סינתטית בבקבוק פלסטיק.
 
זו לא תיאוריית קונספירציה. היצרנים והיבואנים וגם הצוות הרפואי יכולים לספר לכם את זה בעצמם, והנה דוגמה לאחת הפעמים שגם עשו את זה. ב-2001 ניסתה הח"כית דאז תמר גוז'נסקי (חד"ש), יו"ר הוועדה לזכויות הילד, להעביר הצעת חוק שתגביל את פרסומי התמ"ל בבתי החולים. בהמשך – כמה ציטוטים שאפשר למצוא במרחק הקשה על העכבר בקישור הזה, בדיאלוג בין  חמוטל כהן-יצחק, סמנכ"לית השיווק של אחד השחקנים הגדולים בשוק התמ"ל בארץ, לבין ח"כ גוז'נסקי (קיצרתי מעט, אבל מומלץ לקרוא את התמליל המלא, וגם לחפש את הפרוטוקולים משאר הישיבות. הצעת החוק נפלה, אגב, בעקבות מאמציהם המוצלחים של היצרנים/יבואנים בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, והלוביסטים היקרים ששכרו לשם כך):
 
חמוטל יצחק-כהן:
 
         (…)מה שנעשה כרגע הוא, שכל המרבה במחיר הוא זה שזוכה במכרז.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         זאת אומרת, כל המגדיל את ההנחה.
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         זאת לא הנחה, הדברים ניתנים בחינם, הפורמולות ניתנות בחינם.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         אז מה זה המרבה במחיר? איפה המחיר פה?
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         לא רק זה, מעבר לזה שאנחנו בעצם משלמים על זה שאנחנו יכולים לתת את הפורמולות בחינם.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         איך?
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         אנחנו מוסיפים עוד תוספת.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         למחקרים ולציוד?
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         לאו דווקא למחקרים.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         מה למשל?
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         בבתי חולים מסוימים, שהם ידידותיים יותר, מבקשים תקן של יועצת הנקה, למשל זה דבר חיובי, ובבתי חולים אחרים זה יכול להיות גם דברים אחרים.
 
(…)
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         אני רוצה לחדד עוד כמה נקודות. מחקרים לאו דווקא נעשים בתחום של תינוקות, ולאו דווקא בתחום של תזונת תינוקות, זאת אומרת זה לאו דווקא מחקרים שתורמים ספציפית לתחום.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         לא נאמר פה אילו מחקרים.
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         דבר שני, העניין הזה פרוץ בצורה כזאת והדברים ניתנים בחינם, ועוד בנוסף לכך צריך לשלם.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         אז אנחנו נקל עליכם,  לא תצטרכו לתת שום דבר יותר.
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         למה שזה לא יהיה גנרי?
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         מה זה גנרי?
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         זאת אומרת שלא יראו את המותג. הרי ברגע שחברה נותנת, היא גם דורשת שהמותג שלה יהיה בתוך המחלקה.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         ד"ר שינוואל שאל אותנו למה אנחנו לא מתערבים בנושא הזה של הבלעדיות. עכשיו ד"ר שינוואל אומר שבמקומות אחרים עושים כך וכך. מה שקורה היום הוא, שבתי החולים לא רק נותנים בלעדיות, אלא מעלים את המחיר פעם אחר פעם.
 
חמוטל יצחק כהן:
&nbs
p;
         נכון, בפירוש כך. יש בתי חולים שעוד לא ירד להם האסימון בהקשר הזה, אז הם יותר צנועים.
 
(…)
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         אני מבקשת להתייחס לדברים של פרופ'  אידלמן, שאמר שהנושא הזה של הבלעדיות הוא לא רלוונטי לנושא שלנו היום. ממחקרים שערכנו במשך כמה שנים עולה, שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על בחירת הפורמולה, ובכלל זה על השימוש בפורמולה, הוא עצם העובדה שבית החולים משתמש בפורמולה לתינוקות. מבחינת האם בית החולים הוא גושפנקא מספיקה בשביל להגיד שאם בית חולים משתמש, אז גם אני יכולה לעשות את זה. במיוחד בבחירת המותג שמופיע בבית החולים. רוב האמהות שיוצאות מבית החולים משתמשות באותו מותג, ולא בכדי. זאת אומרת בית החולים משמש עדיין כגושפנקא מאוד משמעותית. אבל גם אם לא ייפתר נושא הבלעדיות עדיין יראו את שם המותג על הבקבוקונים האלה הניתנים לפורמולות, וזאת השאלה שלי.
 
היו”ר תמר גוז’נסקי:
 
         השאלה היא שאלה.
 
אריק שינוואל: (ד"ר אריק שינוואל, מבי"ח קפלן. ע"י)
 
(…)
 
         בואו נבדיל לפחות. אני לא יודע אם בסופו של דבר תצליחי להעביר את הנושא, אלה השיקולים הפרלמנטריים שלך, אבל בואו לא נגיד שזה לא נושא שהוא במקור העניין. כי בדיוק כפי שחמוטל אמרה, ובצדק מוחלט, הנושא של בית חולים קובע, אני נותן פורמולה איקס במחלקה שלי, תשעים אחוז מהאמהות כשהן תצאנה, לפחות בהתחלה, יתחילו עם תרכובת המזון הזאת. למה הם נותנים הנחה לבתי חולים? למה משקיעים כל כך הרבה כסף? בשביל הגושפנקא הזאת. כל עוד קיים אך ורק סוג אחד בבית חולים מסוים, יש בעיה. אם יש רוטציה או בחירה חופשית, או אפילו שני מוצרים על המדף, והרופא או האחות על בסיס שיקולים מקצועיים יכולים להחליט, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני ממש לא יכול לקבל שזה לא חשוב.
 
חמוטל יצחק כהן:
 
         זה מתקשר גם למה שאלן אמרה, ביחס לזה שבעצם מרכז הכובד של ההחלטה להניק או לא להניק מתבצע בבית החולים. הרי אם האם לא מתחילה עם ההנקה בבית החולים, היא כבר לא תמשיך איתה, כי החלב מתייבש והוא הולך לאיבוד. לכן מרכז הכובד צריך להיות בבית החולים, ולכן כל כך חשוב נושא הבלעדיות.
 
 ___________
 
 * לפחות בזמנו נהג בית החולים בני ציון בחיפה לקיים רוטציה בין יצרני התמ"ל השונים, בלי קשר למכרז. אינני יודעת אם הנוהג הזה קיים עדיין כיום.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

הייתי בחדר לידה והייתי במפלי הניאגרה. חדר לידה לוקח.

בתמונה: ע"ו, שילדה בלידה נרתיקית לאחר קיסרי (VBAC), בי"ח כרמל, ספטמבר 2005.

 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

הפנאטים האלה במשרד הבריאות

אני לא מאמינה שאמהות מניקות בגלל מחקר כזה או אחר. יש לזה הרבה סיבות, והראשית ביניהן ביולוגית לגמרי. אצל הרבה מאוד נשים, מאז ומתמיד ובכל מקום, כמו אצל רובן המוחלט של נקבות היונקים שאינן חיות בשבי, גומרים ללדת או להמליט ואז מתחילים להניק. בלי מחקרים, בלי התלבטויות ובלי לחצים חברתיים או תרבותיים. סתם מתוך אינסטינקט משולב בהפרשת הורמונים תקינה.
 
ובכל זאת, בוויכוחים ובטוקבקים, עולות הטענות שכביכול "לא הוכח עדיין" שיש הבדל מהותי בין חלב אם לבין תמ"ל. הוויכוח הזה מופרך מעיקרו, אבל בכל זאת, מדי פעם יובאו כאן ציטוטים ומראי מקום של כל מיני גופים שחושבים גם הם שלחלב אם אין תחליף. בפעם הבאה, אגב, אלה יהיו ציטוטים המופיעים קבל עם ואתר אצל היצרנים עצמם.
 
אבל הפעם, גוף שאולי יש כאלה שחושבים שהוא נטול חשיבות וקיצוני, משרד הבריאות הישראלי, שהוציא מסמך ארוך ומפורט תחת השם "תדריך להזנת התינוק הבריא והפעוט בישראל", ובו מפורטות הסיבות שהביאו את המשרד להמליץ על הנקה. המסמך מרתק ומכיל הרבה מידע מועיל להורים, והרשימה שבהמשך היא רק כמה נקודות בולטות המתייחסות בעיקר הבסיס המדעי. 
 
"על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית עד לתום החודש השישי לחיים ולאחר מכן המשך ההנקה בתוספת מזונות משלימים עד גיל שנתיים ויותר, היא השיטה האופטימלית להאכיל תינוקות ופעוטות. נמצא שהנקה מגינה בפני זיהומים במערכת העיכול ובמערכת הנשימה, ומורידה את הסיכון לדלקת האוזן התיכונה."

"נמצא שתינוקות שהוזנו בחלב אם מזמן לידתם ועד גיל 13 שבועות או יותר, היו בעלי שיעורים נמוכים יותר באופן מובהק של מחלות במערכת העיכול ובמערכת הנשימה לאורך כל שנת חייהם הראשונה, בהשוואה לתינוקות שהוזנו בתרכובות מזון לתינוקות (להלן תמ"ל)."

"נראה כי הנקה בלעדית, ללא תוספת מזונות אחרים, הנה בעלת השפעה מגינה בפני התפתחות זיהומים."

"מספר מחקרים הראו שסוכרת תלויה באינסולין (סוכרת מסוג 1, סוכרת נעורים) שכיחה פחות בתינוקות שינקו בהשוואה לתינוקות שהוזנו בתמ"ל."

"על אף שהמנגנון אינו ידוע, ממצאי מחקרי עוקבה מורים שהערך הממוצע של ההתפתחות הקוגניטיבית בקבוצות ילדים שקיבלו חלב אם, גבוה יותר מאלה שהוזנו בתמ"ל, באותה סביבה ואווירה. מחקרי חתך ועוקבה הוכיחו כי הנקה יכולה למנוע התפתחות השמנה ומחלות תלויות גיל."

"ולסיכום: חלב אם מומלץ לכל התינוקות, כמעט ללא יוצאים מן הכלל*."

*המקרים היוצאים מן הכלל הם תינוקות הסובלים ממחלות מטבוליות מסוימות כגון גלקטוזמיה, תינוקות לאמהות נשאיות HIV וחולות באיידס (בארצות מתפתחות מעודדים הנקה גם לאמהות אלה), ותינוקות לאמהות חולות בשחפת פעילה שאינה מטופלת.

מוטב היה אם ההמלצות היו מנוסחות אחרת, שכן זה לא שההנקה "מגינה", או שתינוקות יונקים הם "בעלי סיכון נמוך יותר". ההנקה היא ברירת המחדל הביולוגית, ובתכלס – אי-הנקה מסכנת, תינוקות שלא יונקים הם בעלי סיכון גבוה יותר. מאחר שנוצרה איזו אווירה שנותנת לגיטימציה למכבסת מילים כדי לא לפגוע בהורים שבחרו (או נאלצו לבחור) אחרת עבור התינוקות שלהם, התרגלנו לראות בהנקה בונוס. אבל גם על זה, בפעם אחרת (אבל בינתיים אפשר לקרוא את המאמר המצוין של יועצת ההנקה האמריקאית דיאן ויסינגר, Watch Your Language).

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.

יש דברים שאין להם תחליף

מה שאנחנו לא מבינים, כחברה, הוא עניין ביולוגי פשוט למדי. הנקה היא חלק בלתי נפרד מן ההריון. לא די בתשעה חודשים של הריון כדי ליצור תינוק, וכדי שהמוצר יגיע יושלם באופן אופטימלי, הוא ממשיך להתקיים באמצעות אמו. מן השליה אל השד, ורק אחר כך נפתחות אפשרויות נוספות שהן בטוחות ומתאימות – בזה זה מסתכם.

התינוקות שלנו לא נולדים כשהם עצמאים. הם לא הולכים, לא מדברים, ובטח לא מסוגלים להשיג לעצמם אוכל. גור האדם הוא הפחות מפותח מבין היונקים כאשר הוא נולד. יש לזה סיבה – להבדיל מיונקים אחרים, תינוקות נולדים עם 20% מגודל מוחם הסופי. זה התחיל כאשר בני האדם עברו ללכת על שתיים, והאגן שלהם נעשה צר מדי ללידת תינוקות בעלי מוח (וגולגולת) גדול יותר. עד גיל שנתיים, מגיע גודל המוח ל-80% מגודלו הסופי. וכדי לאפשר התפתחות אופטימלית – לא גאון של אמא, לא משהו יוצא דופן, סתם התפתחות תקינה – התינוק צריך מזון שיתאים לו בכך.

כל כך פשוט, אז איך זה שכל כך הרבה הורים בחברה המערבית לא נותנים לעובדות לבלבל אותם?

ניקח לשם השוואה את עניין החיסונים. משרד הבריאות ממליץ לחסן, אך אין חוק המחייב הורים לחסן את התינוקות שלהם. בכל זאת, רובם המוחלט של התינוקות מחוסנים, ובדיוק לפי ההמלצות. ראיתי לא פעם שאלות בפורומים באינטרנט (וגם האזנתי לפעמים לשיחות לא-לי בטיפת חלב, מודה) מהורים שלחוצים כי לא יוכלו לחסן בדיוק בגיל חודשיים, והאם זה בסדר שהתינוק יקבל את החיסון שלושה ימים לפני או אחרי. עד כדי כך נראה להם קריטי למלא את ההמלצות.

 

אבל בחיסונים לא נגמרת רשימת ההמלצות של משרד הבריאות: מומלץ גם להניק. כמה זמן? במשרד מצטטים: "על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית עד לתום החודש השישי לחיים ולאחר מכן המשך ההנקה בתוספת מזונות משלימים עד גיל שנתיים ויותר, היא השיטה האופטימלית להאכיל תינוקות ופעוטות". כמה אמהות באמת מניקות בגלל ההמלצה הזו, כמה אבות מתייחסים אליה ברצינות מספקת כדי לתמוך בבת הזוג שלהם אם מתעוררים קשיים, כמה מהם חושבים שמוצדק לשלם ליועצת הנקה מוסמכת כמה מאות שקלים, אם הקשיים נמשכים יותר מיום-יומיים ומסכנים את המשך ההנקה? לא הרבה.

איך זה קורה? מה ההבדל? אנו חיים באקלים חברתי ותרבותי שרואה בתרופות ובחיסונים מוצר חשוב להפליא, המצדיק מאמץ והוצאות. חלב אם עדיין לא נחשב למוצר שכזה. הדרך להבנת התהליך הזה עוברת בין מאזני הרווח וההפסד של גופים מסחריים ובעלי תפקידים שיש להם אינטרסים כלכליים ואחרים. הבלוג הזה יתייחס לאורך הזמן לכמה מן הנקודות האלה.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.