הלילה הזה כולנו מסובין. אפילו המניקות

ליל הסדר מתקרב, ובשיחה עם אשה יקרה וקרובה שעומדת לארח אצלה, עלה שוב נושא ההנקה. להפתעתי התברר לי שאותה מארחת מצפה מאמהות מניקות שמתארחות בליל הסדר, לקום מן השולחן ולפרוש לחדר אחר כדי להניק. השיחה הזו הזכירה לי כמה אירועים מהשנים האחרונות שבהם הרגישו אמהות מניקות שאינן רצויות – במלון, בחנות בגדי ילדים, במטוס, בחנות כלי בית. אני זוכרת גם את החברה שלי שהניקה בבית קפה והמלצרית ביקשה ממנה להפסיק או לעזוב, ואת האשה שאינני מכירה שסובבה את הכיסא שלה אל הקיר במסעדה כדי להניק.

מגוחך: נוצרת כאן בעצם תופעה של אפליית תינוקות. אתה אוכל מבקבוק? ברוך הבא. יונק – צא בבקשה החוצה, לך תאכל בשירותים, או הכי טוב, תישאר בבית. בבית שלך, כמובן. אם אתה אצל חברים, אולי הבייביסיטר שלהם תקיא בגללך.

כאשר המקרים האלה הופכים לידיעות ברשת, יש הזדמנות לקבל מושג מסוים על מה חושבים בציבור על התופעה. הטוקבקיסטים, בתגובות לידיעות האלה, מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: ישנן המניקות הקמות להגן על זכותנו להניק בכל מקום ובכל שעה (מאחר שמהיכרות אישית ידוע להן שתינוקות, חצופים שכמותם, אינם נוהגים להודיע מראש מתי יהיו רעבים וגם לא לתאם את לוח הזמנים שלהם עם זה של אחרים). ישנם אלה שחושבים שהם התקווה הגדולה של עולם הסטנד אפ הישראלי ("אני בן 30 ועדיין יונק!"), ויש לא מעט כאלה שרואים בהנקה בציבור מפגע ציבורי.

 

תשמעו, אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה (או אחורה). היו מקומות וזמנים שבהם גם נשים בהריון התבקשו לא לצאת מפתח ביתן, מאותן סיבות בדיוק: פגיעה ברגשות הציבור, שמירה על צניעות. שהרי די בעצם נוכחותה של בטנה הבולטת של אשה, כדי להעיד משהו על האינטימיות בחייה. בספר "חלף עם הרוח" יש תיאור יפה של האווירה החברתית שבה היו נהוגים כללים אלה. האם מישהו רוצה להדיר כיום את נוכחותן של נשים בהריון ממקומות ציבוריים? אולי לפחות להגביל את האופן שבו הן מתלבשות, שהבטן לא תיחשף בטעות?

כבוד הדדי, התחשבות – אין לי שום בעיה עם אלה. רעיון טוב. אבל בין הרגשות העדינים של הסביבה לבין הרעב של התינוקות – מצטערת, אין לי שום התלבטות כשאני נדרשת לבחירה הזו. וסליחה על התזכורת, אבל אנחנו חיים בחברה. ליל הסדר הוא אירוע חברתי, שבא, בין היתר, להזכיר לנו את היותנו חלק מקבוצה, מעם במקרה זה. אולי מישהו מהמוזמנים אוכל בצורה לא נעימה. אולי מישהו מגהק אחרי הארוחה, אולי מישהו מספר בדיחות שלא נראות לנו. הריחות של אנשים אחרים, מנהגים כמו חיטוט באף או באוזן, הלבוש, צורת הדיבור – כל הדברים האלה ורבים אחרים יכולים להפריע. אז מה? נתחיל להוריד מאוטובוסים את אלה ששכחו לשים דאודורנט או לקחת איתם ממחטות נייר? נעמיד שומר שיקפיד על קוד הלבוש בכל ספרייה ציבורית? איפה הגבול? אולי פשוט נקווה לטוב, ונקבל את זה שלא כולם חייבים להתיישר לפי הסטנדרטים שלנו. קוראים לזה מדינה חופשית (ואין לי חשק להיכנס להשוואה הדוחה שעולה כל כך הרבה פעמים. יש הבדל גדול בין הנקה, שהיא סוג של האכלה אבל הרבה יותר מזה, והיא סוג של אינטימיות אבל לא, לא מינית בכלל, לבין כל שאר הפעולות הטבעיות שמעלים אנשים שרובם הגדול לא הניקו מעולם).

לפעמים עולה הדרישה "שיניקו, אבל בצניעות". רוב המניקות עושות זאת ממילא, אבל זו בחירה אישית ולפעמים גם טכנית. יש כאלה שהתינוקות שלהן מסכימים להסתתר מאחורי מנשאים וצעיפים וסינורים וחולצות הנקה ייעודיים. הרבה תינוקות לא מסכימים לכך. כמדריכת הנקה, אני נתקלת באמהות שבוחרות – מרצונן החופשי, כביכול – להמעיט ביציאות מן הבית, מחשש שייאלצו להניק במקום פומבי. כמה זמן אפשר לחיות ככה? וכתוצאה, משך ההנקה מתקצר. האם זו בעיה? כן. לא רק של התינוק, לא רק של האמא, אלא של כולנו, כחברה (ועל כך בפעם אחרת).

מתוך לוח השנה של ליגת לה לצ'ה בשיתוף בייבי רותם

הכללים, מבחינתי, פשוטים: בכל מקום שבו מקבלים בברכה אמהות ותינוקות, צריך לקבל בברכה אמהות מניקות ותינוקות יונקים. אם יש כאן בעיה, היא בכך שיש פחות מדי מקומות – ציבוריים ופרטיים – שבהם מקבלים בברכה תינוקות, יונקים או לא.

יש לכם בעיה עם המראה של אשה מניקה? בסדר, לא הכל חייבים לפתור בגלגול הזה, ואף אחד לא חייב ליהנות ממה שנראה לו דוחה/מביך/לא מנומס. אבל אל תהפכו את הבעיה שלכם לבעיה של המניקה, ובטח לא לבעיה של התינוק. אפשר להסיט את המבט, אפשר לצאת מן החדר. זכותכם.

רוצים לעשות משהו כדי לקדם את ההנקה בציבור? בפעם הבאה שתראו אשה מניקה, חייכו אליה. תגידו לה מלה טובה. כמה יפה לראות אותה ככה עם התינוק שלה. אתם בעלי עסק ומעוניינים בנוכחות של לקוחות, של נשים, של אמהות בעסק שלכם? אתם יכולים אפילו להציע כוס מים או כיסא נוח. אתם מארחים בליל הסדר? תודיעו מראש לאורחות שהן רצויות, ומוזמנות להניק גם ליד השולחן. באופן כללי, כדאי לנסות להיות נחמדים. מתרגלים לזה.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג זה. להרשמה לחצו כאן.